שינויים

אם היית צריכה לסכם את השבוע שחלף הרי שהא היה מלא וגדוש
עד גדותיו מכל וכל.

לנסיכה היה יום הולדת, אספנו כסף וקנינו לה מצלמה דיגיטאלית,
דאגתי להעביר לה אותה למסיבה אצל אבא שלה, המצלמה חזרה משם לא עובדת, וגרוש שחושב שאני "חולת נפש" כי התקשרתי לשאול אותו מה קרה.

בעבודה שוב ברדקון קטן, אני אולי טיפה פרנואידית, אבל יש לי הרגשה רעה, כאילו
someone there is out to get me.
הבוס גננת שלי, הכניס אותי ללחץ עצום, שגרם לי לעשות את אותה שטות.
אתמול סיפרתי לאדון שלי את כל הסיפור כולו.
אחד הדברים שהוא שאל אתי היה
"מדוע לא באת אלי מההתחלה, מדוע לא התקשרת אלי?
דבריו נאמרו בחיוך ובנועם, בלי אשמה, וביקורת.

אמרתי לו, שקשה לי, שאני לא יודעת לבקש עזרה, שתמיד הסתדרתי בכוחות עצמי, שאף פעם לא היה שם אף אחד באמת בשבילי. שאני מרגישה מאד מבודדת בזמנים כאילו. באותה העת הוא היה ישב על המיטה, ראשי על ירכו, ואני צנופה כמו הייתי ילדה קטנה. ידו מונחת על כתפי מפעילה מעט עוצמה, שולחת חום בכל גופי, מרגיעה, עיניו המביטות לתוכי, כחולות, מרגיעות ואוהבות. אני מביטה לתוכן מבעד לדוק הדמעות. ומבטיחה לאפשר לו להיות שם לצידי.
אני מוגנת שם בזרועותיו, אני אהובה, ובטוחה, אני מקבלת את הכלים, להמשיך בטיפוס, זיז אחרי זיז במעלה המצוק.

השתנתי המון במהלך השנה האחרונה, עשיתי המון צעדים עבור עצמי, עבור מי שאני, ומה שאני. זו עבודה קשה, עם הרבה צעדים קדימה ולא מעט אחורה, והוא שם, עם פנס, מנחה לי את הדרך, אך מאפשר לי לעשות אותה בכוחות עצמי, לאט ובסבלנות אין קץ עבורי.

השבוע אף שוחחתי עימו ארוכות על מערכת היחסים שלנו, על האתגרים והקשיים, שהיא מציבה בפני. לפעמים זה לא קל המקום בו אני נמצאת, בעיקר בשל הקושי שלי לבטא את עצמי, את הצרכים שלי, את הרצונות, את החלומות, התקוות והשאיפות שלי, את איך שאני רוצה שהחיים שלי יהיו, ואיך הם יראו. הוא שאל אם המקום שהוא תפש אצלי, מונע ממני לחפש זוגיות אחרת, משהו שאולי יאפשר לי להגשים דברים שמטבע המצב, לא אוכל לעשות איתו. אמרתי לו, שברור שכן, אך יחד עם זאת, אני לא מכנה לוותר על הדבר הנפלא הזה שיש לי איתו, באשר לחלומות שלי, זמנם יגיע, הם יתגשמו יום אחד, ונוכחותו בחיי, בהחלט לא תפריע לי לעשת זאת, אולי אף להפך. כי הוא עוזר לי ללמוד את עצמי מחדש.

יש בי היום הרבה יותר שלווה ממה שהיה לי אי פעם, אני הרבה יותר מאושרת, הרבה יותר קלילה. נכון, לפעמים אני מועדת טיפה, אבל זו טיבה של הדרך הקשה שבחרתי בה, אבל אני יודעת שההמשך יביא איתו רק טוב, צמיחה אישית, ריגשית, מקם בו איכות חיי תזכה לשיפור ניכר.

אני אוהבת את הדרך בה בחרתי, אני אוהבת את האדם בו בחרתי ללכת בדרך הזו איתי, אני אוהבת את התפנית שעשיתי בחיי, ואני בהחלט יכולה להתחיל להביט אחור ולראות את ההישגים שהישגתי, ולא רק את הכשלונות שנחלתי. ובעיקר למצא את הקול שלי, שאי פעם הלך לאיבוד.