שינויים

שלחתי לך מכתב מבובל, בדיוק כפי שהבטחתי שאעשה

ניסיתי להעלות בו את מה שמציק ומפריע לי כעת, מה לדעתי היה

הטריגר של יום חמישי.

אתה מאפשר לי להיות אני

להוציא החוצה את כל הפחדים

לא הכל חייב להיות פרחים פרפרים וציוץ ציפורים.

יש מקום לכאב, למה שמציק וחסר.

אתה אומר לי

"תמונה,

תפסיקי להגיע לנקודה האדומה

אל תחכי למיכל הדלק להתרוקן

ולמכונית לקרטע."

אבל אני רגילה, להחביא את הכל במגירה, לא להראות שלא טוב,

לא להרגיש לא טוב.

צעד צעד לאט לאט כמו תינוק הצועד את צעדיו הראשונים

אני לומדת ללכת איתך