שינויים

למה חקירה צולפת? כי היא היתה גם צולפת, בחיי,

אבל בכלל הכל התחיל אחרת לגמרי.

יושבים בסלון, ביד צ`ופסטיק, ועל קצהו מלפפים תחבושת,

אין כמו קצת ריפוי בעיסוק.

ולמה זה תשאלו? אהה זה פשוט, הכנה לקראת ה BBQ,

או איך מרככים בשר לקראת טיפול, או נחקרת לקראת חקירה.

בנתיים, אני מרגישה את הרעב מתעורר, במקרר מחכה הסיר

שבשלתי, קובה סולת במילוי בשר ומרק עגבניות.

יושבים לראות "דר` הו", ואני מכורבלת לידו,

מניחה את ראשי על ירכו, וידו כמו בלי משים, מלטפת לי את הגב.

יש פה כל כך הרבה נינוחות, שלווה, פינת אלוהים קטנה.


לפתע הוא מתרומם וקורא לי לבוא אחריו.

אני שוכבת על המיטה, עירומה, הוא יושב לצידי

בידו שני מקלות מלופפים, אלכוהול בקערה, מגבת רטובה

בהישג יד, ונר בוער.

מקל נטבל באלכוהול, והוא מצייר בעזרתו קו קטן על הגב,

המוזיקה מתנגנת, הגב מצטמרר מהקרירות,

ואז הלהבה, והיד שמכבה, רעדה.

פס, להבה, ויד שעוברת מיד ומכבה.

מעוררת בתוכי תחושה מדהימה, תערובת, של פחד, כאב קל,

והנאה.

על פי סימן, אני מסתובבת, ועכשיו תור הבטן,

אני תוהה אם הפעם אבקש כיסוי עיניים או לא.

ולאט מרגישה את הצורך שבי מתעורר,

הייתי עושה כעת הכל, כדי לגמור. התחושות שחולפות בי

מדהימות בעוצמתן. ואז הוא עוזב הכל, אוחז בקרסוליי, ואומר

"תגמרי"

וזהו האות לו חכיתי, והגלים גלים שוטפים אותי, למקום

אחר, לספייס מדהים. אני שכובה רפויה על המיטה, כרית

על פני, מתחבא מהאור, וכך בדיוק הוא מוצא אותי, כשהוא שב

מהמקלחת, כולו ניחוח סבון, עור רך מעים וטעים.

הוא אוסף אותי בזרועותיו. מחייך חיוך זדוני.

"נו, קדימה, ספרי לי סוד, ספרי את מה שאת מסתירה שם

בפנים."

הוא תופס אותי, מעל כל ההגנות למטה, ושום התפתלויות לא

עוזרות, אני בוכה, מביטה בו בעיני עגל מתחננות, "אינני יכולה,

זה קשה כל כך".

"אני יודע, את זקוקה לשכנוע נוסף?

בעודי, בין כאן לשם, בתוך כל העונג והקושי, הוצאתי החוצה

חלק מהחלומות, הרצונות, והדברים שהייתי רוצה. מתרפקת עליו.

חבוקה בחום ובבטחון של זרועותיו, בתבונה ובאהבה הקורנת

מעיניו.

שלווה, מזוככת, נאהבת, רדומה.