שינויים

באיזשהו שלב מצאנו את עצמנו שוכבים ראש רגליים, ידיו ליטפו ברכות את רגליי, את הגב. נוגעות במקומות שונים, וגורמות לגופי לרטוט מעונג, מהנאה, להתמכר להרגשה העוטפת אותי. נגסתי קלות באצבעות רגליו, מלקקת אותן, חשה את בשרו בפי. מעבירה על עורו לשון ושן בקלילות.

לפתע אני חשה חבטה באחורי, ואז הצלפות חדות של הקיין, אני מתכווצת. "אתה פשוט יכול לגיד לי להפסיק את יודע", אני אומרת בתמימות, כביכול נפגעת. "ומי אמר שאני רוצה שתפסיקי?" עלה קולו המחוייך. אני ממשיכה בשלי והוא בשלו, חובט ומלטף, מצליף ומרטיט.

הוא שלף מהתיק את החבל השחור העבה, וקשר את רגלי במהודק, ואז את החבל החום, ועימו הוא קשר את ידי מאחורי גבי ואז חיבר בין ידי לרגלי כך שהייתי עקודה, שוכבת על הבטן, בלי יכולת לזוז כמעט (הצלחתי להתנדנד קדימה אחורה משל הייתי נדנדה), החתול חייך משועשע, והמשיך במלאכתו המתישה, האדמת אחוריו של הטוויטי. לא הספיק לו כנראה העובדה שרק שעתיים שלוש קודם הוא שבר את ליבו של הטוויטי.

כשהפנתי אליו את ראשי לקבל נשיקה, הוא דרש שאבוא אליו, אני להזכירכם על הבטן ידי ורגלי קשורים מעל לגבי, יכולת התנועה מוגבלת כמעט לחלוטין, והחתול צוחק לו משועשע למראה הטוויטי הסובל. הטוויטי, שכידוע מאמין גדול הוא במשפט "הבא ונתחכמה לו" התגלגל לפה התגלגל לשם, ואיכשהו הצליח להביא את ידיו קדימה (הרבה כשרון גמישות והתפתלויות) על אף הכאב מהרגלים הקשורות התהפך על הגב, והתקרב לחתול, לקבל את הנשיקה לה זכה, יש לציין, בכבוד רב.

בטח שאלתם את עצמכם איך שוברים את ליבו של טוויטי? ובכן, זה מאד פשוט. קונים לטוויטי סוכריה גדולה על מקל, הסוכריה חייבת להיות בדמות הטוויטי, אחרת זה לא יעבוד. במיוחד חייב שיקשט את החזה של הטוויטי לב אדום וקשיח מעוטר באותיות לבנות love. ואז, כשעוזרים לטוויטי לאכול את הסוכריה, יש לתת ביס רציני באמצע הלב, ולרסק אותו, וללעוס בהנאה. כן, כן, ככה ורק ככה שברו היום את ליבו של הטוויטי,

Poor Poor Tweety