שינויים

היא נוגעת בי מכל הכיוונים, ממלאת אותי
אני מרגישה כל כך מותשת, העיניים דומעות, כואבות, אני לא זוכרת,
מתי עבר עלי שבוע כל כך קשה או יום כל כך קשה, כאילו הכל קם נגדי,
וכל כובד משקלו מונח על כתפי.

מנסה למצא רק רגע נחת, קצת תחושה של אושר רגעי, מרגיש כמו ממש
מעבר להשג ידי, רק עוד קצת, אבל זה קצת יותר מידי.

ישבתי לשמוע את רביץ "סוף לסיפור" גירסה ראשונה שקטה, נותנת לפסנתר
ללוות בחן וברגש, שנמסים אל תוך הלב. גירסה שניה עשירה, תזמורת
שלמה, בעיקר כלי קשת, וחליל שנשמע לי שובב יותר מכל דבר אחר, על
אף העושר המוזיקלי שמביאה איתה התזמורת הפילהרמונית, על אף השירה המדהימה של רביץ כאן וכאן
אני אישית מעדיפה את גרסת צוותא, אבל שווה כך או כך להקשיב לשניהם.

ולקינוח גרסה קצת יותר חשמלית



שום הפתעות אין בסיפור
שוב הדמעות על האיפור
החגיגה נגמרת
המסכה נושרת
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.

כל הקסמים תמו חלפו
כל האורות כבר נאספו
הזמן שאין רופא לו
חמק חלף כמו פלא
.....
גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה
נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
.......
וסוף לסיפור.

(מילים: יענקל'ה רוטבליט)