לפני 12 שנים. 25 באפריל 2012 בשעה 3:07
היום אני שותקת את העצב שלי
זהו יום משפחתי
עוד מעט נקום נתקלח וניסע כולנו
נשב על הדשא בצל
נשמע את כל הנאומים הנאמרים ברצינות ממלכתית
מילים שלרוב רק נשפכות בלי באמת לגעת
ולתת לתמונות מהזיכרון, אלו שטרם דהו עם שיני הזמן
להתעורר לחיים.
אוטוטו זה כבר 30 שנים
