Archive לחייזרים מהעתיד

מדובר בלפלפים שמאלנים שלא יוצאים מהבית בלי קרם הגנה, מה נשק מה.
פסדר פוחדים מחמאס. נגיד. בסדר. העיקר להחרים פורמולה לתינוקות. מה הקטע של צה"ל ולהחרים פורמולה לתינוקות. קראתי עדויות כבר מ3 רופאים שמספרים שהם ניסו להביא פורמולה של תינוקות בגלל שיש מחסור ברצועה וצה"ל החרים להם.

************
ההתמרמרות השבועית שלי על "שמאל" ליברלי/ ציוני.
Scratch a liberal, fascist bleeds
אף פעם לא ראיתם פלסטינים בתור בני אדם, זה רק הרצון להבדיל את עצמכם מהימנים בגלל אליטיזם ותסביך מעמדי לא פתור.
ההבדל היחיד בין האלימות של השמאל הליברלי לאלימות של הימנים הכהניסטים הוא שאלימות של השמאל הליברלי/ ציוני מעוגנת בחוק ומלאה בבירוקרטיה כדי שאחר כך תוכלו לפזר אחריות.
איך אמר מלקולם x
"הליברל הלבן יותר מסוכן מהשמרן הלבן כי הוא כמו שועל. אי אפשר לסמוך עליו. ביער אתה לא תראה את השועל מתגנב אלייך, את הזאב אתה יכול לראות מרחוק."
אני רואה את עודף הבירוקרטיה בדוחות שאני קוראת בנוגע להרעבה המכוונת בעזה, שמזכיר לי בירוקרטיה מתקופה חשוכה אחרת.
אני קוראת עדויות של שוברים שתיקה, זה פשוט מחריד. החיילים מביעים גועל וכעס על פשעי המלחמה שהם מבצעים, וממשיכים לבצע אותם. זה השמאל הליברלי הציוני. לוקח חלק אקטיבי בפשעי מלחמה ומביע התנגדות אחר כך בשוברים שתיקה, מחפש ליטופים לאגו. זה ה"שמאל" הליברלי/ ציוני.

יש פאקינג שואה בעזה ומדינות "מכירות בפלסטין" וממשיכות לשלוח נשק לישראל. ליברליזם זו בדיחה אכזרית.

כמו כן, "סימטריה"

היה שיר ששמעתי בתיכון ולא המציאות :*(

הדוחות הקיימים בנושא של ילדים שנורים על ידי צלפים - 
Israel’s war on Gaza is deliberately targeting children – new UN report

תחקיר מקיף של העיתון ההולנדי הוותיק "דה וולקסקרנט" מגלה: דפוס מתמשך של ילדים בעזה שנורו ישירות בראש או בצוואר מעיד על ירי מכוון על ילדים בעזה.

תרגום לעברית כאן -
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=174446&postid=1763385#anc

Investigation finds Israeli forces shot 95 Gaza children in head or chest in over 160 examined cases

Foreign doctors say Israel systematically targeting Gaza’s children: Report | Israel-Palestine conflict News | Al Jazeera

Irish Healthcare workers for Palestine-
והתשאול שלהן

..........

זו לא טעות זה נעשה באופן שיטתי.

טראוויס מלין, רופא אמריקאי שנמצא בעזה, אומר שאינו מסוגל להבין את הרציונל מאחורי המגבלות על התרופות. "אופיואידים הם חמלה בלבד, אין להם שום מטרה חוץ מטיפול חומל", הוא אומר. "הם אינם מאריכים חיים, אינם משפרים את הסיכוי שלך לשרוד את הפציעות ואינם תורמים להישרדות". בעזה כיום, אופיואידים נתונים לקיצוב חמור. רופאים מתארים הפחתת מינון לזריקה אחת ביום, מה שמותיר את המטופלים להתמודד עם כאב חמור במשך שעות ארוכות.

תינוק שנפצע על ידי צה"ל, ואין אפילו חומר הרדמה בגלל שישראל חוסמת משאיות סיוע. לא שמתי את הסרטון לחסוך לכם את הבכי הנורא ביותר שתשמעו אי פעם מתינוק

TBIJ

Gaza patients being left to suffer as hospitals hit by… | TBIJ

דיברו עם שמונה רופאים בעזה, שתיארו את המחסור החמור במשככי כאבים, כולל אופיואידים, חומרי הרדמה ואפילו פרצטמול. "רוב הפציעות הן קטיעות גפיים או שברים פתוחים", אומר האורתופד עבד אל-כרים אל-סלקאווי. "הם כאובים מאוד ודורשים מתן משככי כאבים במהלך היממה כולה. כעת אנחנו אומרים להם: זריקה אחת ליום… השתמשו בה בלילה כדי שתוכלו לישון".

ביולי אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שישראל תאפשר להכניס  לעזה. אבל ארגוני סיוע ורופאים שעובדים בשטח מדווחים על קריסה כמעט מוחלטת של שרשרת האספקה הרפואית.

"ברור מאוד שמאז מרץ עברנו חודשים מבלי שנכנס שום דבר", אומרת ד"ר רנדה אבו ראבה ממשרדי ארגון הבריאות העולמי בשטחים הפלסטיניים. "זה לא רק תרופות, אלא גם ראגנטים (חומרים שמשמשים בין השאר בבדיקות מעבדה), דיאגנוסטיקה וחלק מהמכשירים והציוד. נאסר להכניס ציוד מעבדה לעזה".

לעבור ניתוחים והליכים רפואיים ללא הרדמה, זה טראומתי לא רק מבחינה פיזית. 

***********************

ובגדה - 

מתנחלים ירו בכלב -

מתנחלים הציתו בית בחווארה - 

אנטישמיות - אַנְטִישֵׁמִיּוּת או שנאת יהודים היא עוינות, אפליה או החזקה בדעות קדומות כלפי .

אנטי ציוניות - אנטי-ציונות הוא מונח מורכב ורב-פנים, שמשמעותו התנגדות ל. אנטי-ציונות הייתה חלק מהמערך הרעיוני של תנועות חברתיות ו רבות, לדוגמה ב וב. כיום נעשה שימוש במונח זה גם בשיח הפנים-. לאחר הקמת  נעשה שימוש במונח גם כהתנגדות לקיומה, ולחלופין כהתנגדות להיותה מדינה יהודית.

חנין מג'אדלה 

הארץ 

01 באוקטובר 2025

ישראלי יוצא לחופשה קצרה באירופה. הוא מחפש רגע של מנוחה, ניתוק מהמציאות האלימה והטראומטית בישראל: כיכר ציורית, גבינות טעימות, נוף ירוק ואנשים מנומסים. אבל אז — באמצע האידיליה — הוא נתקל במראה שלא פילל לו: דגל פלסטין. אחר כך בעוד אחד, ואז בשלט "From the river to the sea, Palestine will be free"; ולבסוף גם בהפגנת ענק למען פלסטין. אוי, האימה. החופשה הופכת לסיוט. הדגלים האלה, ההפגנות האלה, המועלמים מהעין הישראלית, שבים ורודפים אותו בכל מקום. הוא חוזר לארץ ומעלה פוסט מודאג. מסתבר שגם בניכר הזיכרון הפלסטיני לא נותן לו מנוחה.

עוד ועוד ישראלים חוזרים מהעולם עם אותה תובנה מטלטלת שאי אפשר יהיה לברוח ממנה בעתיד הקרוב: פלסטין ההיסטורית, שנמחקה בכוח ב–1948, נוכחת בכל פינה מחוצה לה. מה שנמחק כאן צף ביתר שאת שם. ישראלים שמתרגלים למחוק את הפלסטינים מהנוף, מהשפה ומהתודעה נדהמים לגלות שהעולם לא שותף למחיקה הזאת. ברחובות אירופה, אמריקה הלטינית ואפילו באוסטרליה, פלסטין חיה, נוכחת, צבעונית, עיקשת.

יש צדק קוסמי במפגש הזה. מאז הנכבה הדגל הפלסטיני נאסר להנפה, בפועל, במגרש הביתי שלו ועל שולחן הכנסת יש הצעה לאסור את הנפתו גם בחוק. הוא נמחק מספרי ההיסטוריה והודחק מתודעת הדורות. ספק אם יש ישראלי אחד שזכה לראות בחייו את דגל פלסטין מונף לו ככה סתם ברחוב, לא רק בהפגנות של אזרחים ערבים. הוא נתפש כצל של איום — סמל לטרור, אימה, אויב. ואז, לפתע, בחוץ לארץ הדגל עצמו מופיע לנגד עיניהם אחר לגמרי: יפה, צבעוני, רך. סמל לדרישה לצדק, אנושיות וסולידריות. דגל שאנחנו גאים בו ולא מפחדים להניף אותו.

אני חושבת על הישראלי הממוצע, זה שלמד שאין דבר כזה עם פלסטיני, שכולנו "גיס חמישי", שפלסטין היא בעצם ירדן. מה הוא מרגיש כשהוא פוגש את המציאות שמחוץ לחומה? איך זה לחיות על כוכב לכת אחר, שבו האשליה הישראלית מתנפצת כשהיא יוצאת אל מחוץ לתודעת ההסתרה?

אבל רגע, מה עם הישראלים הליברלים, אלה שדווקא לא דחוף להם למחוק את הפלסטינים, ש"מוכנים לקבל אותם" במסגרת הסדר שתפור על פי מידותיהם הציוניות — הרי גם הם נבהלים מ"פרום דה ריבר טו דה סי" ומכנים את השלט שעליו מופיעה הקריאה "שלט אלים כל כך". כמה חצופים הם האירופים האלה. הם לא יודעים ששחרור זה רק במלחמת השחרור? הם לא שמעו על פתרון שתי המדינות? אותו פתרון שישראל קברה ושרוב הישראלים מסרבים לקבל אותו?

והרי כאן נחשפת המבוכה המוסרית בכל קלונה: ישראלים מזועזעים עד עמקי נשמתם מהתמיכה העממית הרחבה בפלסטינים ברחבי העולם, אך אינם מזדעזעים מההשמדה המתרחשת לנגד עיניהם. גופות ילדים מתחת להריסות אינן מצליחות להעיר את מצפונם, אך פיסת בד צבעונית — דגל הקורא לחירות ולסולידריות — מערערת את שלוותם. סדר העדיפויות הזה רק חושף את עומק הכישלון הערכי והמוסרי של החברה הישראלית.

שצהל מבצע מעצר לא חוקי של פלסטינים ומשפיל אותם.

 צה"ל פשוט בא באמצע הלילה ומשפיל ככה אנשים בתוך הבית שלהם וזה לא חדש ולאף אחד לא אכפת כי הם פלסטינים

איזו השפלה. איזה פחד. להיכנס לבית של מישהו לקשור לו את העיניים ככה, רק כי הוא פלסטיני.

אני מתחרפנת מהשגרה הגזענית האלימה הזו שאני אמורה לקבל. כי אין מה לעשות, זו המדינה שלך, גזענית, מתנהלת באופן שמפלה ומדכא אזרחים, באלימות שמדכאת אזרחים שהם סוג ז', ואני אזרחית סוג א'.

*******************

אמרתי במקום לכתוב עוד פוסט כבר אוסיף פה - 

John brown-



הסרטון הזה של מרדכי דוד ויריב לוין הוא חשוב.
קודם כל, זה קצת מחמם את הלב, כי אם היו ביחד בבית ספר אני משער שמרכי דוד היה דוחף את הראש של יריב לוין לאסלה כל הפסקה. אז נעים לראות שהם עכשיו מסתדרים.

מעבר לזה, כפי שחנה ארדנט הסבירה, תנאי מקדים למשטר טוטאליטרי הוא הברית בין האליטות לבין האספסוף. פה הימין בעצם מתכונן לשלב הבא של שימוש בטרור לטובת מטרות פוליטיות.

דוד, בשיתוף משטרת ישראל, מוביל ביריונים לפעולות אלימות נגד מפגינים בעד חטופים ונגד הממשלה.  לוין הפחדן רואה באלימות של דוד את הדרך להרוס את ההדמוקרטיה, שלא אפשרה לו לעביר את את ההפיכה שלו באמצעים חוקיים. הם חולקים ציניות גמורה ובוז לערכים הליברלים. האספסוף מעריך את הרצון של לוין לפרק את הדמוקרטיה שזנחה אותם, ולוין מעריץ ונפעם מהאלימות שמשיגה את מה שהוא כשל בו.

זה יגמר בהרבה דם.

דה הומניזציה וטיהור אתני בשגרה מה חדש