Shir aharon -
12 ליולי-
זה קורה ממש עכשיו, מוצאי שבת רבע לחצות. חבר מתקשר לי אומר לי אחי בבקשה תעזור, תגיד לי לאיזו משטרה להתקשר. איזה 50-60 מתנחלים תוקפים את המשפחה של אישתי ואת כל הבתים באזור. הם גרים בסעיר, כבר תקפו אותם אתמול עכשיו שוב. אתמול הצבא כבר עצר את כל הבחורים הצעירים. אין מי שיגן עליהם. אתה יודע למי להתקשר? איזו תחנת משטרה?
אני כל כך חסר אונים. תתקשר מאה. תתקשר שוב ושוב. חושב על איזה אקטיביסטים אני מכיר שיכולים לעזור. אבל מה יעזרו כמה פעילים עם מצלמות כנגד גדוד של מחבלים יהודיים? והוא בטלפון ומתחנן לעזרה. ואין למי לפנות. והסבים של הילדים שלו והדודים של הילדים שלו והמשפחה של אשתו שם, נרגמים באבנים ובקבוקי תבערה, ואין למי לפנות.
חוסר אונים שעושה לי תחושת מוות מבפנים. אני מבקש ממנו סליחה. מתנצל. הוא אומר לי מה זה אשמתך יא מטומטם. מקלל. סוגר את השיחה. אני נשאר עם הבושה והחרפה של להיות ישראלי כאן ועכשיו. משפחה יפה עוברת לידי ברחוב. אומרים שבוע טוב. חוסר אונים זה קורה עכשיו ואין לי שום דבר לעשות חוץ מלכתוב על זה
*,*****

