Orly noy -
היום מציינים 69 שנים לטבח כפר קאסם, שגבה את חייהם של 49 אנשים, כולל אישה הרה אחת. בימים שבהם הברבריות הישראליות הגיעה לממדים מפלצתיים ומשמידה עשרות אלפי ילדים בלי להניד עפעף, טבח כפר קאסם הוא פחות או יותר ה"בוקר טוב" שמתחילים איתו החיילים את היום בעזה. אבל בדברי הימים של הברבריזציה והנורמליזציה של מחיקה מוחלטת של ערך חייהם, רכושם וכבודם של הפלסטינים, טבח כפר קאסם הוא סימן דרך משמעותי.
במובן מסוים, השואה שישראל חוללה בעזה, המנגנונים המשפטיים, המנהליים, האתיים והציבוריים שאפשרו אותה וגם אופן ההתמודדות של המדינה עם פשעיה לאחר מעשה הם כולם כמו מבט דרך זכוכית מגדלת בטבח כפר קאסם. אני לא אכנס כאן לרקע הנרחב יותר של העוצר שהוטל על פלסטינים אז – ומדובר היה באזרחים, כן? – שהפרתו הובילה לטבח הנתעב הזה, למרות שיש הרבה מאוד מה לומר על המוטיבציות שעמדו מאחורי המהלך הצבאי שלכבודו העוצר הוטל. או בכלל, על עצם המשטר הצבאי שחל באותם הימים באופן רשמי על האזרחים הפלסטינים ועל הקווים המקבילים למשטר הצבאי הלא רשמי שחל עליהם כיום. אבל הפשע עצמו.
הפשע עצמו. ההכפפה המוחלטת של חייהם של הפלסטינים למאוויים – המקומיים והאזוריים – של ישראל. האגביות המדהימה שבה ישראל לוקחת לעצמה את הזכות להשבית את חייהם כדי לקדם את המאוויים האלה. ההתייחסות לפלסטינים כאל אויבים, גם לאזרחים. כאשר רס"ן שמואל מלינקי, שהיה אחראי על אכיפת העוצר בכמה מהכפרים הערביים, הורה להרוג את כל מפירי העוצר, כולל אלה שלא ידעו על קיומו, כולל נשים וילדים ("דינם כדין כולם"), הוא למעשה אביו הרוחני של בן גביר שלא מבין מדוע לא יורים גם בילד על חמור שחצה את הקו הצהוב הדמיוני שהצבא שרטט בעזה. והטבעיות שבה הם נוטלים לעצמם את הזכות לקבוע איזו קו או הוראה דמיוניים ולירות בכל מי שחוצה אותו או מפר את ההוראה שעליה הם כלל לא יודעים. והניסיונות של בן גוריון להסתיר את הפשע, אביו הרוחני של נתניהו שמנסה להסתיר את פשעי ישראל בעזה באותן דרכים בדיוק: מניעת כניסה של תקשורת, מניפולציות, שקרים בוטים. והמחילה שקיבלו הפושעים, לאחר מעשה. הכל חוזר על עצמו, רק בקנה מידה הרבה יותר מפלצתי.
מאז הקמתה, ישראל הספיקה להיות מונהגת על ידי כל הקשת הציונית – מהסוציאל דמוקרטים ועד הפשיסטים בעלי תורת הגזע. בכל העשורים האלה, ותחת *כל* ההנהגות, לא היה אפילו יום אחד שבו ישראל ייחסה ערך אמיתי לחיי פלסטינים ולזכויותיהם, אפילו לא יום אחד שבו לא העמיקו את העליונות היהודית על כל אספקט בחייהם של הפלסטינים, אפילו לא יום אחד שבו ישראל לא פעלה מתוך הפנטזיה האלימה, הפסיכית, שהיא תצליח בסופו של דבר להעלים מכאן את הפלסטינים, או לכל הפחות להביא אותם למצב של כניעה וקבלה מוחלטת של העליונות היהודית עליהם.
לברבריות הנתעבת שמכתיבה את המציאות המופרעת והחולה הזו יש שם. קוראים לה משטר העליונות היהודית. שום דבר נורמלי לא יצמח במקום הזה עד שיפורק.