למה תמיד כשאני בא לזיין הן מכינות קוסקוס?
אני רק באתי לזיין גברת. אין לי ראש לרגשות ואין לי לב לשיחות עומק. אבל אנחנו צוללים בכל זאת.
הפעם זו היא שיש לה הרבה מה לשאול, להבין לעומק מי יושב אצלה בסלון.
״אני מזהה אותך אתה יודע?״
לא יודע אם לצחוק או לבכות, זו כבר פעם שניה שזה קורה לי החודש, אני ״האקס של״, מישהו שמסקרן לעשות עליו סיבוב, הרפתקה, חוויה. סימון וי.
אבל אני לא מאשים, אני מבין את התחושה. גם אני מרגיש אותו דבר הרבה פעמים, רוצה לראות מקרוב, רוצה לטעום, רוצה לשמוע.
כל אחת נשמעת אחרת לגמרי כשאתה מזיין אותה טוב, זה תמיד מסקרן וזה תמיד כיף לגלות.
עבר קצת זמן מאז שהתמסרו אלי בכזה אופן, נתנו לי את האפשרות לעשות את זה איך שאני רוצה , לעשות מה שאני רוצה.
״וואוו… תודה…״ היא אמרה לי כשהיא עוד רועדת, אמרה שעכשיו היא מבינה.
אני לא בטוח מה היא הבינה, אבל אני הבנתי כמה הייתי צריך את התחושה, שאני יכול לעשות הכל, להשתמש בה איך שארצה.
תמונה שליוותה אותי לתוך הסופש,
החיוך, האיפור שנמרח על הלחיים ביחד עם הזרע שהתערבב עם הרוק והדמעות.
כל כך מלוכלכת ומשומשת, כל כך מרוצה ומחוייכת.
למה אני מזיין הכי טוב כשהלב שלי שבור?
או כשאני מאוהב באמת, גם אז אני מזיין מכל הלב.
אבל אני מניח שהסוג הראשון הוא מה שיאפיין את התקופה הקרובה 💔