תמיד אני אומר שהחודש שלפני יום ההולדת הוא החודש הכי קשה בשנה. הוא תמיד מביא איתו משברים, מבחני אופי וקשיים מיוחדים לחיים שלנו.
השנה, לכבוד גיל 33, קיבלתי את החודש הכי קשוח — כביכול.
אני אומר “כביכול”, כי לא היה לי רגע אחד של ספק שזה הכול יחלוף, ואני יודע שאתגבר על זה.
מה היה לנו?
בגדול, הפרידה האחרונה שעברתי הגיעה לאיזשהו קליימקס נחמד שכלל האשמות ואיחולים של סבל ושנאה עצמית.
נכנסתי לתקופה מאתגרת בעבודה, שבה הרגשתי שאני נבחן — גם במקצועיות וגם באופי וביכולת ההבלגה שלי.
וכמובן, במישור הרפואי, מצאתי את עצמי מתמודד עם כאבים ברמה שלא הכרתי מעולם.
לאורך כל הדרך אני מזכיר לעצמי: אין שום דבר שאני לא יכול להתמודד איתו, ושום דבר לא יעצור אותי.
אני יודע בדיוק איך אני רוצה להתקיים, וכל מה שיעמוד בדרך — יהפוך להיות חלק מהדרך.
לפני יומיים, אחרי כמה ימים של צום כמעט טוטאלי, הסתכלתי בראי ורציתי למות.
הזדעזעתי ממה שהשתקף שם — שלד, צל עצוב של מי שפעם היה אני.
ואני מזכיר לעצמי: זה קודם כל 50 אחוז בראש שלי.
אני עדיין חזק יותר, יפה יותר ויכול יותר מרוב האנשים.
העבודה הקשה שלי לא הולכת לפח ככה בכמה ימים.
אז נכון, השעה עכשיו 00:54, ואף אחת לא נמצאת פה על הברכיים ומוצצת לי (שזה כל מה שאני מבקש כל יום הולדת מחדש, ואיכשהו זה תמיד לא קורה)…
אבל חזרתי מקודם אחרי שביקרתי את החבר הכי טוב שלי.
למי מכם יש חבר שהכרתם בגן בגיל 6 ואתם עדיין חברים טובים בגיל 33?
זה שווה בשבילי יותר מכל מציצה.
(ונראה לי שכבר הבנתם כמה אני אוהב מציצות.)
אני מרגיש שהשבוע האחרון היה לגמרי rock bottom,
ואני מברך על זה.
לפעמים אנחנו צריכים להגיע לקרקעית כדי שנוכל לבעוט בה ולעלות חזרה למעלה.
אני מלא ציפייה לימים הקרובים ולחזור לעצמי לאט לאט.
על הפרק:
לעלות חזרה במשקל
להתקעקע
דייט שני עם הגברת בעלת השיער האדום
אני אפילו מצפה לחזרה לעבודה!
אז הנה אני, כבר בן 33.
כבר מזמן הפסקתי לצפות שהגיל ייצר איזושהי תחושה אחרת.
הכול מרגיש אותו דבר — לטובה ולרעה.
גם יום ההולדת עצמו — מזמן כבר הבנתי, זה סתם עוד יום.
אבל בכל זאת, אני מזכיר לעצמי קטע שכתבתי לא מזמן לעצמי,
ואני חושב שאני-הצעיר היה גאה במי שגדלתי להיות.
מחר אקום ליום מהפחות אהובים עליי —
יום של להיות נחמד לאנשים ולהעמיד פנים שהחיים יפים והכול טוב.
אבל מחר, מבחינתי, זה לא יום הולדת.
מחר זה יום חדש.
וכל יום חדש מביא איתו הזדמנויות חדשות ואין-סוף אפשרויות.
אני אוהב אותי,
גם כשאני עדיין לא מי שרציתי להיות.
אין מישהו שהייתי מעדיף להיות חוץ מעצמי.