אני שוב כאן.
לא יודעת אם זה מתוך הרגל או געגוע
חוזרת אליך כאילו אין לי לאן ללכת
האמת ? אולי באמת אין לי
את תמיד חוזרת.
כי את צריכה אותי יותר ממה שאת מוכנה להודות.
אני יודעת שאתה לא באמת מחכה לי בסוף יום , כשאני חוזרת
אבל אתה המקום הראשון שאני בורחת אילו
אליך אני רצה מסתתרת בתוך הבועה שלי שלך שלנו
כי את מכורה אלי.
לא אלי- אל הרגש שאני מגרה בך
את צריכה עומק , חום שמסתתר בקור
את רוצה מישהו שיכאיב לך איפה שאת הכי רגישה
וזה מה שאני
אני בורחת, כן.
אבל אולי זה כבר לא בריחה –
אלא שיבה למקום שבו אני מרגישה הכי חיה.
גם אם זה כואב.
כל פעם מחדש , כאילו אני סם מרגיע לך את הנשמה
את יודעת שאני לא אוותר עליך ולא משנה כמה תברחי כמה תתנגדי את חוזרת
את מרגישה מוגנת איתי יותר מכול מקום אחר
כל פעם שאני שוקעת בך אני מאבדת חלק מעצמי
לא.
אני רק חושף מי את באמת
העולם מבקש שתהיי רגועה, שקופה , נורמלית
אני דורש ממך להיות כנה.
כואבת
אמיצה
אז למה אתה לא נשאר ?
למה אתה תמיד בין הדפים , בלילות בשתיקות?
כי זה המקום היחיד שאת נותנת לעצמך להרגיש .
רק שם את מפסיקה להעמיד פנים .
לא משנה כמה תכחישי … את תמיד תחזרי אליי.
כי אף אחד לא מצליח לגעת בך באמת.
אני שונאת את זה
שונאת שמה מכאיב לי הוא גם היחיד שמחזיק אותי חיה
זאת לא שנאה
זו תשוקה.
ואת לא יכולה לברוח ממנה
ולא ממני .