מכירים את הרגע הזה שאתם סוגרים את הספר , והוא לא עוזב אותכם ?
הספר הזה "כניעה" גרם לי לשקוע ,לשבת ולחשוב
מה אני עושה לא נכון ?
למה אני לא יכולה למצוא משהו כזה ?
איך אנשים יכולים לתת שליטה לבן אדם זר?
איך אפשר לסמוך על מי שמולכם בכזאת קלות ?
איך יודעים מי שמולכם הוא הבן אדם הנכון ?
ואיך לעזאזל אני יכולה להתחרות מול אנשים כאלה
איך אני יכולה לעמוד מול מישהו להוריד מסיכות בקלות
ואז הקול הזה שאני פאקינג מנסה להשתיק כל חיי לוחש לי
"את יודעת כמה בחורות יפות הבן אדם הזה שאת מחפשת רוצות אותו?
אם תעמדי מולו ערומה עם שאר הנשים היפות מה את חושבת שהוא יסתכל עליך?
למה את חושבת שאת מיוחדת?
ראית פעם אחרי פעם שאת לא
למה את חושבת את בורחת לספרים שלך ?
את רוצה לשמוע את התשובה שאת מפחדת כול כך להודות בה
שאת לא מושלמת ומה שאת מחפשת מסתכל רק על שלימות הוא רוצה שלימות ?
למה שהשלימות יכניס את עצמו לתוך סערה בזמן שהוא יכול לקבל את מה שהוא רוצה כול כך בקלות
את רוצה את הרע שלא מפחד לעמוד מולך גם שאת מרחיקה אותו
את רוצה את זה שירצה אותך כול כך שלא מפחד מהצד הפראי
את רוצה שהוא ירדוף אחריך אחרי שאת בורחת
את רוצה שיוצאי אותך מהבועה הזאת והדמיון שיצרת לעצמך
הבועה שאת שקועה כול כך עמוק בה שאת לא רואה שאת נעלמת "