ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Baby,It's a wild world

את כל מה שרציתי להרגיש,
מה שפחדתי להגיד, אפילו לעצמי
אני כותבת כאן ;)

סופר מיצמוציצי בפעולה..
זה לא מטוס, זה לא ציפור, זו חתוללללללללה! ;)

יש דברים שהם מעל לרצוני, ליכולתי, להבנתי.
שונאת להתבכיין...ובכל זאת עושה את זה פה.
לפני 16 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 10:29

איזה כיף שיש שמש בשמיים? אני לא אוהבת שיש עננים ואפור, זה עושה לי מצברוח לא טוב.
אז היום התעוררתי ללא חשק ללכת לעבודה, וזאפי ניסה לשכנע אותי כן ללכת, אבל בסוף התקשרתי ואמרתי לה שיש לי קלקול קיבה. שזה ד"א די קרוב למציאות כי היום באמת אני הולכת כל איזה חצי שעה לשירותים לעשות קקי... (כמו ברגע זה למשל, תכף אשוב.)

שבתי (כעבור 18 דקות)... אז בקיצור, אני והוא קצת בערפל עכשיו.
בזמן האחרון אני מתלבטת (נו כן, שוב, מה לעשות) אם יש לנו עתיד יחד או שאין טעם למשוך את זה ולבזבז לו את הזמן.
הוא כמובן שם לב, קשה שלא לשים לב כי אני בנאדם ישיר שמאוד מתקשה להסתיר רגשות. לטוב ולרע. אז עכשיו הוא התקשר, אמר לי באמת לעשות חשבון נפש ולחשוב אם אני אכן רואה עתיד או שלא, כי אם לא אז אין טעם למשוך את זה ולבזבז זמן.
הוא פשוט ממהר לחיי משפחה וזה...
אני אישית לא ממהרת לשומקום. זה בעצם הבסיס בכלל לבעיה.
חוצמזה שהוא גם בטוח במליון אחוז שהוא אוהב אותי מספיק ככה בשביל לחיות איתי כל החיים ואני לא בטוחה שאני מרגישה את זה גם.
בזמן האחרון אני דווקא כן חושבת שאולי באמת עדיף שנסיים את זה, אבל קשה פשוט לסיים את זה, בעיקר שאני לא באמת בטוחה שזה הדבר הכי נכון.
ובאסה גם שזה קורה דווקא אחרי שכבר מצאתי עבודה שממש נחמד לי בה.

אז היום אני גם צריכה ללמוד למתמטיקה, כי לא למדתי כבר שבועיים והבגרות היא בעוד חודשיים...
בקיצור, בהצלחה לי...
וגם לכם 😄

יום טוב..

לפני 17 שנים. 5 בנובמבר 2007 בשעה 8:42

בשמיים אפורים
ובלהט של תנור אפייה שמופעל על גריל שמייבש את הבשר.

גם ככה כל הגרון והאף נשרף לי מבפנים כי שאפתי בטעות סנט מוריץ בזמן שריססתי... אז גם ככה יבש לי וכואב לי נורא שם... אז עם היובש הזה??
מישהו שם מנסה לעשות לי מוות ארוך בעינויים ממש ממש כואבים.

לפני 17 שנים. 4 בנובמבר 2007 בשעה 10:09

עברנו לדירה החדשה שלנו... שצמודה לעבודה שלי... ממש במרכז העיר.
דירה חביבה.. אני אישית לא מתה עליה כי היא קצת חשוכה ובגלל שכל החלונות פונים למקומות שכל אחד יכול להציץ מהם חופשי לתוך הדירה, אז התריסים פתוחים ממש טיפה, כדי שלא יוכלו לראות.
אבל הדירה חמודה, ועם הזמן שנסדר הכל ונתרגל אז אני מאמינה שיהיה לנו פה כיף.
בכל אופן, זה כבר כיף שזה רק שנינו... בלי שותפים, בלי אף אחד זר שיסתובב לנו בבית. רק אנחנו, הפרטיות שלנו, הכיף שלנו.
פה אני יכולה להסתובב בתחתונים בלי לחשוש שזה מפריע למישהו.
תיארתי לעצמי שיהיה קשה לעבור דירה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה עד כדי כך קשה!! זה התיש את שנינו בכל מובן אפשרי...ואנחנו עדיין רק בחצי הדרך לדירה מסודרת. המיטה אמנם הורכבה כבר בשישי, וכבר ישנו פה שני לילות, וגם הארון מורכב.. אפילו התנור כבר נקי ב85 אחוז. (אין לכם מושג כמה שהוא היה מלוכלך!! כאילו 50 שנה לא ניקו אותו אבל ליכלכו כאילו אין מחר. פשוט נוראי... מה שכן, גילינו שאין על סנט מוריץ, הוא המסיר שומנים היחיד שבאמת באמת עובד! ועובד מעולה!!)
רק הבאסה שאתמול כשניסינו להדליק את הגז, לבדוק אם זה באמת עובד, אז הסתבר לנו שמסיבה לא ברורה- זה לא עובד. הגז לא נדלק.. אפילו לא משמיע רעש או ריח כאילו יש גז שמחובר לדירה. ובהחלט אמור להיות. אז היום זאפי אמור להתקשר לבעל בית שיבדוק מה קורה עם זה..
עדיין הכל בארגזים ובבלאגן. כי לפני שמסדרים צריך לנקות את הארונות במטבח כמו שצריך, ואת הארון בחדר ושוב לשטוף את הבית... למרות שציחצחתי אותו כבר ביום שישי בבוקר, אבל אחרי שהביאו את הרהיטים ושאר הקרטונים ואחרי ההרכבות ואחרי כל החרטות, שוב הלכלוך כמעט כמו לפני שניקיתי.בקיצור, העבודה כאן לא תגמר מהר.
עוד בנוסף לזה, האחראית משמרת בחנות שאני עובדת בה החליטה שלא מספיק למדתי לעשות סגירה אז היא שמה אותי עוד פעם 3 משמרות ערב השבוע, ככה ששוב אני לא אזכה להיות עם זאפי יותר מדי השבוע...זה לא פייר... בגלל ששאר העובדות לא אוהבות לעבוד ערב אז אני נתקעת עם זה? בלאט.
ומחר ב12 ורבע גם יש לי ללכת לעשות בדיקת פוליגרף בשביל שהם ידעו שאני מספיק אמינה להתנהל במשמרת עצמאית. עד אז צריכה להיות עוד עובדת איתי כל הזמן, ואסור לי לעבוד על הקופה כשאין עוד עובדת לידי. מצד אחד, זה מציק. מצד שני, הם צודקים, אי אפשר לסמוך על כל אחד..
אז בקיצור יהיה לנו שבוע בהחלט מאוד עמוס, שוב.
אז אני צריכה להזיז את עצמי, עם הגב התפוס שלי (מהנקיונות ומהרמת דברים כבדים)
להמשיך לנקות ולסדר פה... ואח"כ ללכת לעבודה...
המשך יום נעים.

לפני 17 שנים. 18 באוקטובר 2007 בשעה 9:46

נו באמת דווקא היום כשיש לי ראיון עבודה תכף אז לא הולך להראות נורמלי????
זה לא פייר. מרפי הבנזונה.

ומה זה החום הזה? אתמול היה חורף פתאום היום חמסיןןןןןןןן מווותתתתת
סעמק.

אני ממש שונאת איך שאני נראית!! בעעע

לפני 17 שנים. 15 באוקטובר 2007 בשעה 15:07

מזל טוב לנו!! אנחנו חוגגים 10 חודשים מדהימים יחד 😄
אני אוהבת אותך המון, ולא רוצה שזה יגמר לעולם! }}{{

זה ממש הזוי.. לשנינו... אם הייתם מדברים איתי לפני שנה וקצת, הייתי אומרת לכם שבשבילי להיות עם בנאדם חצי שנה זה המווווווווווווווווווווווווווון זמן... אף פעם לא הבנתי איך אנשים מחזיקים מעמד שנים יחד.. אבל עכשיו אני מבינה 😄
10 חודשים נראה הרבה, אבל לא מספיק. כמה שיותר אנחנו ביחד, ככה אני רק רוצה לבלות יותר זמן איתו. זה משהו שלא חשבתי שיקרה לי, וזה כיף, וזה מדהים.
תודה לאלוהים, או לגורל, או לחיים, שהפגישו בינינו וענו על משאלותיי.
והכי תודה לאהוב המקסים שלי... שסובל אותי, ואוהב אותי, ומקבל אותי תמיד, וכל כך תומך ועוזר ומעודד.
אני חושבת שיש משפט נורא מתאים לזה... "זה לא שאני לא יכולה לחיות בלעדיך, אני פשוט ממש לא רוצה."

אז שיהיה לנו במזל טוב, ושנמשיך ככה עוד הרבה חודשים ושנים.
אוהבת המוווווווווווווווווווווווווןהמוןהמוןהמון!! }}}}{{{{

לפני 17 שנים. 3 באוקטובר 2007 בשעה 23:10

היי מיצי?

יס זאפי?

האו דו יו קול יור לאבר בוי???

קאם היר לאבר בוי!!

אנד איף הי דאסנט אנסר?

הוווווו לאבר בוי....

אנד איף הי סטיל דאסנט אנסר??

דאן איי סימפלי סיי- בייבי, הוווו בייבי, מיי סוויט בייבי... יור דה וואן !!


יס בייבי, יור דה וואן אנד אונלי, אני אוהבת אותך הכי בעולם.. חיים שלייייייייי!!!!
מוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווואה

לפני 17 שנים. 21 בספטמבר 2007 בשעה 16:01

יום כיפור התחיל
רק עלים מרשרשים במשבי הרוח
ילדים על אופניים נהנים מהכבישים הפנויים
עוד אור קטן בחדר נדלק
כשהאפלה יורדת
ולאן פנינו מועדות לאחר השנה החולפת
זכרונות עולים צפים
כמו על פני המים
מציקים על טעויות
על דברים שעוד לא הכרתי
טעמים וניחוחות
רעשים של דממה מוחלטת
אזכרות ואירועי שמחות
שבהם כבר לא נכחתי
עוד פרחים
עוד חנויות
התעלויות נפש שעוד לא ניסיתי
כל זה נמחה ברגע
במחוג שזז ימינה
או ספרה דיגיטלית מתחלפת
צבעים שבהם כבר לא צפיתי
רגעים יפים שכבר לא ידעתי
עוד גזירה וחתיכה
כמו מים שמעצבים אבן
מסננת שדרכה הכל נשטף
נשארת בלויה ומצומצמת
כבר לא עוברת עלי עוד שנה
בתוך מעמקי זמן שעודנו אינו מורגש
תמונות ילדות שוקעות אי שם
נשרפות תוך תעופה
עוד דברים שכבר לא עשיתי
עוד דברים שעוד לא אעשה.

לפני 17 שנים. 5 בספטמבר 2007 בשעה 20:23

בחיי, חתונות זה לעשירים בלבד.
קשה קשה.

לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2007 בשעה 12:42

העבודה החדשה שלי ממש פצצה! כאילו, זה קרוב לבית, והאנשים שם ממש אבל ממש נחמדים וכייפים כאלה, שאפילו ביום הראשון גרמו לי להרגיש בכיף.
והבוס ממש התלהב מאיך שקלטתי הכל מהר... הוא אמר שהוא ציפה שתיהיה לו יותר עבודה איתי של להסביר לי וכאלה, אבל אני להיפך התקדמתי הרבה יותר מהר מהשאר, ושהוא חושב שאם אני אשלב נכון את הידע עם הכל אז אני יכולה חופשי להגיע לרמה של האחראית שלנו שם, שעושה מלא עסקאות והיא ממש טובה בזה. זה נורא החמיא לי ונורא כיף לי שמעריכים אותי, הוא ישר בסוף המשמרת התקשר אליה, לידי כאילו, ואמר לה שמחר אני אתחיל כבר לעבוד (כי היום רק הקשבתי לשיחות והפנמתי את הקטע).
בקיצוררררררר ממש ממש כיף לי, ואני אשכרה כזה שמחה ומאושרת. זה כיף וזה נותן מלא מוטיבציה!! והתקשרתי לספר לזאפי והוא נורא שמח בשבילי, וגם התקשרתי לאמא שלו כי היא כזאת כייפית והיא גם כן מאוד התלהבה בשבילי וכשהוא יחזור מהעבודה אז נלך אליה לחגוג את העבודה החדשה והחביבה ביותר שלי :))
ידעתי שבסוף אני אמצא משהו שאני אוהב ויהיה לי כיף לעבוד בו. רואים!??! P:
חיחיחי זהו, נעים לי וכיף לי.
אני הולכת לכתוב טקסט מותאם לשיחה, שיהיה לי נוח בעבודה.
ואם מתקשרים אליכם מהחברות שקניתם בהם מוצרי חשמל (מקררים, מכונות כביסה, שוטפי כלים, טלויזיות וכו') אז תזהרווווווווווווו לא לחדש את האחריות!! יהיה לכם עסק איתי P:
חוצמזה שזה באמת כדאי לחדש כל החלקים עולים המון כסף..

המשך יום נעים!! :))))

לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 9:33

היום- 26 לאוגוסט, היה יום ההולדת של אבא שלי, זכרונו לברכה.
היום, אם הוא היה חי, היו מולאות לו 62 שנים. שנים בהם הוא עזר להמון אנשים, גם בברה"מ וגם בארץ. מתוכן 17 שנה ו15 ימים בהן הוא היה אבא שלי, שאהבתי מאוד, שדאג לי ותמיד היה לצידי, תמיד תמך ועזר וייעץ. גם כשהוא היה רחוק מבחינת קילומטרים, תמיד דאג לשמור על קשר, להשאר מעורב, לעזור איפה שרק אפשר.
וכשגרתי איתו, זו הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי.
עברו שנתיים וחצי מאז שהוא נפטר מהתקף לב בסלון של הדירה שלנו באילת, ביום האהבה הלועזי. כמה מתאים לו, ביום כזה.. הוא היה הבנאדם הכי מלא אהבה שהכרתי.
מבחינתי, הוא עדיין חי, בליבי, לתמיד. אני גם בטוחה שהנשמה שלו תמיד תשגיח עלי ותעזור לי. מאמינה, ובטוחה בזה. אוהבת תמיד, וזוכרת באהבה ובעצב.

מעבר לזה, היום הודיעו לי שקיבלו אותי לעבודה, אחרי שהייתי בראיון ביום חמישי. הראיון הכי קשה שעברתי עד היום, עם שאלות מכשילות ובלאגנים.. זה היה כיף 😄
אז מחר אני מתחילה לעבוד, טפו טפו טפו ברוך השם!
זה עוד פעם טלמרקטינג, רק הפעם לחידוש אחריות למוצרי חשמל... וזה פה במרכז די קרוב לבית ככה שאני יכולה אפילו ללכת ברגל אם בא לי וזה מעולה.
חוצמזה, נולד לי עוד אחיין בשבוע שעבר.. והיום עושים לו ברית מילה, אז אנחנו קופצים לנתניה לברית אחה"צ.
ובכללי- הכל בסדר. הכל סבבה. הכל חביב ונחמד.