כשאני חושבת על הקיר ששברת
הכעס אותי מציף
כשאני חושבת על כל המילים שאמרת
העצב אותי מתקיף
כשאני חושבת על להשלים איתך
האגו עלי מרעיף
כשאני חושבת על הבקשות שלך
זה לפעמים פשוט מציק
כשאני חושבת על כמה אתה אוהב אותי
זה מרגיע ומשמח אבל גם מלחיץ
וכשאני מסתכלת עליך ככה, שרוע על הספה סתם, אז אני לא יודעת מה להרגיש, לא יודעת מה לחשוב, לא יודעת כלום.
ונראה לי שכאן הבעיה... שלפעמים אני פשוט לא יודעת כלום.
Baby,It's a wild world
את כל מה שרציתי להרגיש,מה שפחדתי להגיד, אפילו לעצמי
אני כותבת כאן ;)
סופר מיצמוציצי בפעולה..
זה לא מטוס, זה לא ציפור, זו חתוללללללללה! ;)
יש דברים שהם מעל לרצוני, ליכולתי, להבנתי.
שונאת להתבכיין...ובכל זאת עושה את זה פה.
למה אני מצליחה לכתוב רק כשרע לי
למה כשטוב לי שומדבר לא נוצר
למה אני חייבת לחיות גם כשלא בא לי
למה לחיות אם העולם כל כך קר
למה אתה סובל ת'שטויות שאני עושה
למה אתה בכלל נשאר בסביבה
למה אתה אומר שאוהב אותי
בשביל מה לעזעזאל אתה איתי
ואם נמאס לך, תגיד
ואם עבר לך, תודיע
אם אתה רוצה זה יגמר
רק תפסיק להשבר
למה אני מצליחה לכתוב רק כשרע לי
למה כשטוב לי זה נראה לא חשוב
למה אתה בשבילי נוסע
למה נראה לך שאתה כל יודע
למה אני חייבת לצעוק
למה אנ'לא מצליחה לשמור על קור רוח
למה אתה רוצה תמיד לראות על פניי חיוך
אם אתה מבין שאני לא צעצוע
למה אתה כועס כשאני מתעצבנת
למה אתה מציק בכוונה
למה העולם תמיד סובב סביבך
ולמה כשרע לי אתה תמיד אומר שזו אשמתך
למה מהכל פתאום כלום לא עובד
למה העולם ניהיה פתאום בודד
למה אני לא יכולה להסביר לך
מה שאתה כבר מבין
למה יש ימים שאני לא יכולה להסתכל על עצמי
למה יש ימים שלא הייתי רוצה לחיות
למה אתה תמיד חייב צומי
למה אתה לא מזכיר לעצמך שאני לא בובת גומי
גם לי יש רגשות
ואולי עכשיו לא בא לי
ואולי עכשיו סתם רע לי
ואולי גם הפעם אתה לא יכול לעזור
אם נראה שהספיק לך
ואם אתה חושב שהעולם עצר
אז אולי תפסיק לצעוק
אולי תפסיק לבכות
אולי תפסיק כבר לשבור קירות
תרגיע את עצמך
ותגיד לי
שהיציאה הבאה נמצאת ממש קרוב.
ואולי, רק אולי... לרגע תפסיק לפחוד..
לא כיף לי, לא נעים, אני סתומה ועצלנית ושונאת את עצמי.
אני פרה שמנה מכוערת מגעילה מסריחה דוחה ועלובה!!!!
זה נורא קשה להכנס לשגרה של עבודה-לימודים-להיות עקרת בית\אישה טובה אחרי כל כך הרבה זמן של חוסר מעש ועצלנות פתטית.
אמנם התחלתי לעבוד, אבל התעצבנתי שהעבודה היא בעצם פשוט לגנוב לאנשים כסף ולתת להם דברים שהם לא צריכים, שגם ככה לא עובדים בכלל אלא מתפרקים להם ברגע שהם מקבלים אותם (אם בכלל מקבלים אותם), המצפון שלי שיגע אותי על זה, והעצלנות בטח שלא עזרה להתמודד עם חוסר הרצון לקום בבוקר וללכת לעבודה, או לעבוד במשמרות ערב ולחזור ב10 בלילה סחוטה הביתה אחרי שלא ראיתי כל היום את זאפי.
מצד אחד זה עשה לי טוב, לעבוד, לעשות משהו. זה נותן הרגשה לא רעה.
מצד שני עדיין כל פעם לא היה לי כוח ללכת לעבוד והייתי מוצאת בקלי קלות תירוצים למה לא יכולתי לבוא היום, אתמול ומחר. אין כסף, אבל אני גם לא רוצה לעבוד.. כאילו, באיזה פאקינ עולם אני חיה!??! תתעוררי מטומטמת!
זה לא עוזר, זה פשוט לא עוזר. זה חרא בלבן.
בקיצור הפסקתי ללכת לעבודה, הבטחתי לעצמי שתוך שבוע אני מוצאת עבודה חדשה.
וול, עברו כבר שבועיים וחצי, והיו לי הזדמנויות ללכת לראיונות עבודה בשתי מסעדות אבל העדפתי להשאר בבית ולהזדיין עם זאפ.
ובמקום להתקשר למקומות עבודה, וללכת לחפש, ולמצוא עבודה- אני יושבת בבית ומתבאסת על עצמי. וכמה שיותר אני כועסת על עצמי ככה גם פחות יש לי חשק לעשות משהו.
לא בא לי להתלבש, לא בא לי להתקלח, לא בא לי לסדר את עצמי, לא בא לי כלום.
בא לי פשוט לשכב במיטה ולא לזוז כל היום ולטבוע בתוך החרא ולמות. וזה מעצבן אותי.
אני מתה שפשוט נזכה בלוטו ונפתח עסק משלנו ולא נצטרך יותר לדאוג... וגם לא לעבוד קשה מדי בכל מיני עבודות מזדמנות מעצבנות. אבל למה שנזכה בלוטו??? זה לא מגיע לי!
מגיע לי לאכול חרא, כי אני בנאדם דפוק, עצלן ומפונק. שונאת אותי!!!!!
ויש לי חלומות מטרידים ומעצבנים ואני קמה כל יום לא מבינה מה עובר עלי, ובלילה אני בכלל לא מצליחה להרדם מרוב המחשבות והתסכולים. ואני נורא נורא מצטערת על זה שלא הצלחתי להתאבד בצורה מוצלחת בפעמים שניסיתי. וזה לא שאני אנסה שוב, כי כבר הבנתי שלא הולך לי... ואני רוצה לתקן את עצמי. אני פשוט לא יודעת איך, ולא מצליחה.
:(
הייתי כותבת בלוג, דווקא יש לי הרבה לפרוק.
אבל מה הטעם אם המחשב כל שניה סוגר את האקספלורר? לכתוב מאה פעם אותה שורה ולא להגיע לשום פואנטה?
זה בדיוק כמו החיים בעצם, אין טעם אפילו לנסות.
הכי מתאים לי עכשיו זה הפוסט של ונוס "עורבים על אנטנה" אם אני לא טועה שזה שם הפוסט... אז זה תיאור מדויק ממש מילה במילה של ההרגשה שלי. הייתי מוסיפה על זה אבל אין לי כוח למחשב הזה.
אוהבת שאתה אוהב אותי גם מתוך שינה
אוהבת שאיתך מצאתי לי פינה
מרגישה כל כך מוגנת בתוך חיבוק שלך
שבה ומתעטפת בתוך חום גופך
אוהבת שמתוך חלום אתה אומר לי "אני אוהב אותך כל כך"
ואוהבת לדעת שאני לא צריכה לשקר
אוהבת להגיד לך "אני אוהבת אותך יותר"
אוהבת להתגעגע אליך
אבל יותר אוהבת כשאתה כאן
אוהבת להסתכל לתוך עיניך
ומאוד אוהבת כשאתה חרמן
אוהבת לדעת שבשבילי תרוץ בכל הבית בשביל להרוג איזה ג'וק או פרפר
אוהבת להגשים איתך פנטזיות שלא ידעתי שאפשר
אוהבת להכין לך אוכל כשאתה חוזר מהעבודה
ושונאת כשאני לא יכולה להיות שם בשביל להגיש לך ארוחה חמה
אוהבת כשאתה הזונה שלי
אוהבת כשאני שלך
והכי הרבה אני אוהבת.... אותך ורק אותך!!
זאפי מתוק שלי, הגבר של חיי, חגגנו 5 חודשים לפני יומיים, והתחלתי להמציא את ה"שיר" הזה אתמול בלילה כשאתה נרדמת ואני לא הצלחתי לישון, ולמרות שכבר ישנת הערתי אותך וביקשתי שתחבק אותי כדי שאוכל להרדם, והרגשתי כל כך.... כמו שאני תמיד מרגישה עטופה בחיבוק שלך. עטופה באהבה, מוגנת בחום, רגועה ובטוחה.
תודה לך, יא מדהים!!
מאוהבת בך מעל הראש, והרבה מעבר :)
זה לא שבאמת יש לי מה לכתוב, אבל פשוט נורא בא לי לכתוב.
נורא בא לי לזכות בלוטו בכמה מליונים ואז לא לעבוד יותר ורק לשבת ולנוח בים ולהשתזף כל היום..
זה יהיה כיף. ואז גם לפתוח עסק משלנו....
במקום זה אני צריכה לעבוד, וללמוד,לסיים בגרות, לעשות פסיכומטרי, והכל בציונים טובים, ואז להשקיע הרבה כסף ומלא מאמץ וכמה שנים טובות מחיי כדי להגיע לתואר ראשון, ואחרי זה גם לשני... ועבודה טובה , קריירה ממש.
וכל זה, למה?
כאילו אנשים הם מוזרים, משקיעים כל כך הרבה זמן ומאמץ בלהשיג כל מיני דברים דפוקים כאלה, אבל באמת, בשביל מה? כאילו ברור שצריך כסף בשביל לחיות כמו שצריך ובשביל שהילדים גם כן יוכלו לחיות כמו שצריך, וידע הוא כוח, ובלה בלה בלה....
למה צריכים לסבך דברים כל כך הרבה אבל?
להתבגר זה לא ממש כיף, זה מסובך ולא קל.... אבל פסדר כאילו זה מה שכולם עושים.
(שוב, למה לעזעזאל!?)
הו וול, לפחות יש לי עם מי לבלות זמנים טובים וגם רעים... לפחות יש לי אהבה בלב...
אז יהיה בסדר, נכון? איי גס סו.
בלע... אני צריכה ללכת להתקלח להתארגן ולעבודה... לזין בשכל לאנשים ולשמוע אותם מזיינים לי בשכל. זאפי אומר שאני צריכה לחשוב על זה בכיף שאני הולכת לעבודה, אבל יש לי בעיה עם זה. אני ממש ממש ממש שונאת לעבוד.
מצד שני להתבטל זה לא כיף כי זה משעמם ומתסכל.
נו, רואים? החיים קשים P:
נורא בא לי ללכת לים יאווווווווווווווווווווווווו אחושרמוטה בא לי.
עוד מעט בגרות במתמטיקה ובכלל לא הייתי בשיעורים כבר חודשיים... איזה דפוקה אני.
וייזמיר.
אוי, מירי בוהדנה הולידה הלילה את בנה הראשון. איזה קטע....לא ידעתי שהיא בהריון בכלל.
אולי אני אהיה שחקנית? בהוליווד? זה אחלה כסף.... בדוגרי רק צריך להיראות ממש ממש טוב חח שזה קצת בעיה בשבילי כרגע, אבל כשנירשם לחדר כושר אז יהיה פסדר. בסוף אני עוד אהיה כוסית.
יאללה לעעעעעעעעעעבודה.
פעם ראשונה בחיי עברתי לפני שעה טיפול שורש.
ראיתי איך עושים את זה בעבר (חברה של אבא שלי ז"ל היא רופאת שיניים וכמה פעמים שימשתי לה בתור אסיסטנטית במרפאה שלה לפני שנים מספר..)
בכל אופן, זה נראה כואב?
אז זה מרגיש פי עשר יותר גרוע!!!!
הוא נאלץ להזריק לי איזה 5-6 זריקות הרדמה בשביל שלא יכאב לי, ועדיין הרגשתי כאבים מדי פעם! זה לא נעיםםםםם!!!!
עכשיו חצי ימני של הפה שלי כולו מרגיש נפוח בגלל ההרדמה וזה מרגיז ולא נוח.
מה שכן- פעם ראשונה שלי, וגם אחרונה.
(מעכשיו ביקור שנתי אצל רופא שיניים ולא ביקור פעם בעשור.)
ד"א התחלתי לעבוד, בטלמרקטינג, אנשים סבבה, עבודה נחמדה יחסית, ושכר חביב ביותר.
גם לא רחוק מהבית וגם במשמרות...
אצלי ואצל זאפי הכל פורח וזורח.
אני ממש השתניתי בחודשים האלה שאנחנו יחד. נעשיתי בנאדם הרבה יותר רגוע, הרבה יותר שקול... בעיקר מאז שחזרתי מאילת. הנסיעה הזו נתנה לי כאפה לפנים וגרמה לי להתאשת. אז עכשיו אני הרבה יותר מאושרת והרבה יותר רגועה, והרבה יותר מאוהבת, וטוב לי 😄
מעניין לא? כל כך הרבה ניסו בעבר לשנות אותי, וכמה אני בעצמי ניסיתי להשתנות, אבל מה... מסתבר שהייתי צריכה סה"כ מישהו שיאהב אותי מספיק בשביל לקבל אותי ולאהוב אותי ולהכיל אותי, ככה פשוט כמו שאני, בלי לנסות לשנות אותי.
תודה לך חיים שלי, אוהבת אותך כל כך המון }{
ו....חוצמזה.... זהו. אנחנו קצת ככה התרחקנו בזמן האחרון מהכלוב ושוכניו וגם מהמסיבות, סתם כי טוב לנו יחד, וסתם כי אנחנו בבועה שלנו ככה, ולמסיבות אין ממש כסף עכשיו.
אבל אל תעלבו ואל תדאגו, אנחנו עדיין קופצים לבקר מדי פעם 😄 לא שוכחים את הביצה האהובה עלינו 😄
בקיצור, שיהיה חגים שמחים ושכולנו ניהיה לפחות מדי פעם מאושרים (אם לא כל הזמן.)
כן, כאן כוווווווולם ישנים. חוץ ממני...
אנחנו אצל אמא שלי, זאפ נרדם, אמא שלי ישנה, אחותי ישנה, סבא שלי ישן, ואפילו הכלבה של אחותי. אני מרגישה כמו באגדה של היפהפייה הנרדמת, רק שהנסיך שלי נוחר ואני לא ממש יפהפייה 😄
אז ניסיתי לשחק בכל מיני משחקים במחשב... (כבר המלצתי לכם על וואלה כיף? )
וניסיתי לשכנע את עצמי ללכת ללמוד אבל לא בא לי.
אז נראה לי שאני אצטרף לישנים.
אה, ורק ככה שלא תדאגו- אצלי הכל טוב. פשוט בד"כ כשטוב אז לא ממש יש מה לכתוב..
או שזאת רק אני? חח
בקיצור- שבת שלום וחג עצמאות שמח!
אה כן, גיליתי את החיסרון בזה שאין מנוי זהב- הפרופיל שלי לא צבעוני אלא משעמם.
אבל זה כבר לא חשוב בכל אופן כי אני כבר לא צריכה שהוא ימשוך את עינם של גברברי הכלוב. :)
הוא התקשר ואמר שהוא כבר יצא מהעבודה אבל התקשרו אליו ואמרו לו לחזור לעבודה כי יש משהו דחוף אז הוא יגיע יותר מאוחר, מאוחר יותר בסביבות שעה-שעה וחצי.
אז דחיתי את מה שתכננתי. את המקלחת, הבישולים, הכל..
הלכתי ללמוד ספרות בינתיים. כעבור 40 דקות הוא מגיע הביתה. מסתבר שהוא הלך לקנות לי מתנה ולסדר תטרקטור או לא יודעת מה.
זה מעצבן. כי כלום לא מוכן, כי הוא היה אמור להגיע יותר מאוחר. וזה מציק לי והרס לי את כל החשק לעשות משהו בכלל. זה מבאס מאוד. לא כיף.
עכשיו אני לא יודעת אם לעשות מה שרציתי או לא, כי למען האמת כבר ממש ממש לא בא לי!!!!
יופי, באמת יופי. לשקר זו ממש אחלה דרך להרוס את הכל!
אמנם היום ערב יום השואה, שזה עצוב.
אבל בשבילנו היום זו חגיגה... אנחנו חוגגים 4 חודשים יחד :)))
ושלא כמו בקשרים קודמים שהיו לי- אני לא רואה לזה סוף קרוב, או רחוק. זה כיף.
בימים האחרונים קיבלנו כמה עקיצות על זה שאנחנו כאילו "דבוקים" אחד לשני.
כאילו, היינו אצל אחותו וגיסו בבית חגגנו לגיסו יומולדת, ועמדנו בחוץ עישנו סיגריה והתחבקנו, אז אחותו אומרת לנו "ילדים לכו הביתה להתחרמן", אחרי זה עמדנו וסתם דיברנו וגיסו בא לצאת החוצה ואומר כזה "אה סליחה אני לא אפריע לכם" והלך לחצר האחורית.
אחרי זה היינו במסיבת גיוס של חברה טובה שלי בת"א וישבנו במרפסת כזה והעברתי ליטוף על הפנים שלו אז אבא שלה אומר לנו "מה זה הפורנוגרפיה הזו באמצע היום?"
ואחרי איזה שעה אומר לנו "מה אתם דבוקים אחד לשני כל הזמן" והריץ טלנובלה שלמה של איך אני צריכה ללכת לגרום לו לקנא והוא צריך לגרום לי לקנא ואז נבכה ונריב ואז נשלים בנשיקה או משהו.
אבל לנו זה כיף להיות ככה דבוקים אחד לשני. אנחנו אוהבים לבטא את האהבה שלנו.
אז אנלא מבינה מה הבעיה. למרות שהדברים נאמרו בצחוק, הרי שבכל צחוק יש מידת אמת...
אז וואלה, מי שלא טוב לו, שלא יסתכל. לנו כיף ככה להיות דבוקים 😄
ובכלל, מושי שלי, אני אוהבת אותך המון, והלוואי שהדבק בינינו לא יחלש אף פעם!!!
תודה על 4 חודשים מדהימים, ושנמשיך ככה עוד המון המון המון חודשים ושנים.
מווווווווווווווווווווווווווווואה!! }{