לא כיף לי, לא נעים, אני סתומה ועצלנית ושונאת את עצמי.
אני פרה שמנה מכוערת מגעילה מסריחה דוחה ועלובה!!!!
זה נורא קשה להכנס לשגרה של עבודה-לימודים-להיות עקרת בית\אישה טובה אחרי כל כך הרבה זמן של חוסר מעש ועצלנות פתטית.
אמנם התחלתי לעבוד, אבל התעצבנתי שהעבודה היא בעצם פשוט לגנוב לאנשים כסף ולתת להם דברים שהם לא צריכים, שגם ככה לא עובדים בכלל אלא מתפרקים להם ברגע שהם מקבלים אותם (אם בכלל מקבלים אותם), המצפון שלי שיגע אותי על זה, והעצלנות בטח שלא עזרה להתמודד עם חוסר הרצון לקום בבוקר וללכת לעבודה, או לעבוד במשמרות ערב ולחזור ב10 בלילה סחוטה הביתה אחרי שלא ראיתי כל היום את זאפי.
מצד אחד זה עשה לי טוב, לעבוד, לעשות משהו. זה נותן הרגשה לא רעה.
מצד שני עדיין כל פעם לא היה לי כוח ללכת לעבוד והייתי מוצאת בקלי קלות תירוצים למה לא יכולתי לבוא היום, אתמול ומחר. אין כסף, אבל אני גם לא רוצה לעבוד.. כאילו, באיזה פאקינ עולם אני חיה!??! תתעוררי מטומטמת!
זה לא עוזר, זה פשוט לא עוזר. זה חרא בלבן.
בקיצור הפסקתי ללכת לעבודה, הבטחתי לעצמי שתוך שבוע אני מוצאת עבודה חדשה.
וול, עברו כבר שבועיים וחצי, והיו לי הזדמנויות ללכת לראיונות עבודה בשתי מסעדות אבל העדפתי להשאר בבית ולהזדיין עם זאפ.
ובמקום להתקשר למקומות עבודה, וללכת לחפש, ולמצוא עבודה- אני יושבת בבית ומתבאסת על עצמי. וכמה שיותר אני כועסת על עצמי ככה גם פחות יש לי חשק לעשות משהו.
לא בא לי להתלבש, לא בא לי להתקלח, לא בא לי לסדר את עצמי, לא בא לי כלום.
בא לי פשוט לשכב במיטה ולא לזוז כל היום ולטבוע בתוך החרא ולמות. וזה מעצבן אותי.
אני מתה שפשוט נזכה בלוטו ונפתח עסק משלנו ולא נצטרך יותר לדאוג... וגם לא לעבוד קשה מדי בכל מיני עבודות מזדמנות מעצבנות. אבל למה שנזכה בלוטו??? זה לא מגיע לי!
מגיע לי לאכול חרא, כי אני בנאדם דפוק, עצלן ומפונק. שונאת אותי!!!!!
ויש לי חלומות מטרידים ומעצבנים ואני קמה כל יום לא מבינה מה עובר עלי, ובלילה אני בכלל לא מצליחה להרדם מרוב המחשבות והתסכולים. ואני נורא נורא מצטערת על זה שלא הצלחתי להתאבד בצורה מוצלחת בפעמים שניסיתי. וזה לא שאני אנסה שוב, כי כבר הבנתי שלא הולך לי... ואני רוצה לתקן את עצמי. אני פשוט לא יודעת איך, ולא מצליחה.
:(
לפני 17 שנים. 31 במאי 2007 בשעה 10:52
