בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Baby,It's a wild world

את כל מה שרציתי להרגיש,
מה שפחדתי להגיד, אפילו לעצמי
אני כותבת כאן ;)

סופר מיצמוציצי בפעולה..
זה לא מטוס, זה לא ציפור, זו חתוללללללללה! ;)

יש דברים שהם מעל לרצוני, ליכולתי, להבנתי.
שונאת להתבכיין...ובכל זאת עושה את זה פה.
לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2006 בשעה 9:55

בוקר, והפעם באמת בוקר.. התעוררתי ב10. שלא תגידו שזה צהריים!!
והוא כבר הלך...
לפרדס חרא אני נוסעת עם אחותי, באוטו, בסביבות 3... אז יש לי קצת זמן.
אני צריכה לארוז עכשיו.. ואני די דוחה את הקץ. זה לא קל... ממש לא.
היו לי חלומות מאוד מטרידים הלילה.... עצם ההחלטה קשה, וקיומה עוד יותר.
הסוף הזה היה אמור להיות יותר טוב, וממש לא כל כך מוקדם. אבל, יש דברים שפשוט לא הולכים.
כשזה לא מתאים, זה לא מתאים... אי אפשר בכוח. ניסיתי, זה לא עובד לי.
סאבית, אני לא. לא אתכחש שיש בי את הצד הזה, בהחלט יש, אבל הוא לא אני. הוא רק חלק ממני.
ויש חלקים שאני מוכנה לוותר עליהם מעצמי, ויש חלקים שלא.

מזל שאני נוסעת עם אחותי באוטו, זה מקל עלי... אין לי פה תיק גדול אפילו, ולסחוב הכל בשקיות ברכבת זה ממש ממש לא נוח.

זה לא קל.
חשבתי שיהיה יותר קל. טוב, לחשוב זה לא הצד החזק שלי 😄

מעניין אם הוא ישים לב שהדברים שלי לא פה כבר כשהוא יחזור.. אם הוא יחזור אחרי שאני אלך.
הוא לא יודע, לא דיברנו מאתמול. הוא לא יודע שאני עוזבת.... אני מניחה שהוא יבין. ז"א, אם הוא ישים לב בכלל שהדברים שלי לא פה. מקסימום, יבין מהבלוג. אם יקרא אותו בכלל..

כמתנת פרידה אני משאירה לו נודלס מוקפץ עם עוף בסויה ובטטות בחמאה.. כמו שהוא אוהב.

הממ... מעניין איפה אני אכניס עכשיו את כל הבגדים... הארון שלי יצטרך להתפוצץ שוב 😄 ידעתי שהייתי צריכה מלכתחילה לקנות ארון יותר גדול חחח.. נו טוב. נסתדר וזה.

יאללה, מספיק לדחות את הקץ...

והוא, אדם שמתגבר...
אני יודעת היטב.
שאני אצא מתוך ביתו ואח"כ מהלב...


****אחרי 35 דקות: סיימתי לארוז... לא היה בעיה כי אני יודעת איפה כל דבר.. יצאו לי 11 שקיות די גדולות, תיק בצפר, והתיק האישי שלי. עכשיו רק נשאר להעביר את זה לאוטו של אחותי... הלפ, אניוואן?? 😄 ****

לפני 18 שנים. 25 בנובמבר 2006 בשעה 22:44

יש דברים טובים שהחיים מעניקים לנו..
יש דברים פחות טובים.

ו...יש דברים שהם טובים, אבל פשוט לא בשבילנו.



או כמו שנינט המאמי הלאומית שרה..
"הכל יכול לקרות, ואין כיוון לרוח...
המרחב פתוח, האופק לא נגמר.
הכל יכול לקרות, מאהבה נתפרת, או מפרידה נפרמת..
בסוף כלום לא נשאר.


הכל יכול לקרות, אין דבר קבוע
אין שומדבר בטוח.. שיקרה או לא יקרה.
כי הכל יכול לקרות....
רכבת שדוהרת, שאף פעם לא עוצרת באותה התחנה...


שחרר אותי....
קח שבר ועוד שבר ותדביק אותי עוד פעם מחדש
עד המבול הבא..
עד שלא יכאב כבר, עד שירגע.


כי תמיד יש מישהו ששומע,
שומר עלי, יודע שתמיד לא אוותר. "



Let The Games Begin !! [או בעברית פשוטה- "ויאללה בלאגן" 😉 ]

לפני 18 שנים. 24 בנובמבר 2006 בשעה 10:07

לילה מטריף עבר עלי, ובוקר נעים אחרי 3 שעות שינה. אבל סופסוף הצלחתי לישון באמת.. ולא סתם להתהפך במיטה, אלא ממש לישון. אין, לא יכולה לישון בלי המאסטר הקושקושוני הזה שלי 😄

נסעתי אתמול לגנון, עם אישתי המאממת, תהום, והגענו באיחור משמעותי... (הייתי צריכה קודם להרדים את הקושקוש 😉 ) אבל היו אנשים.. ושתיתי ורקדתי והתחילו איתי ופגשתי ידיד שלי שאני מכירה כבר מלא זמן והיה לי נורא הזוי פתאום לפגוש אותו דווקא שם 😄
לקראת הסוף, הייתי כבר מסטולה מהתחת.. חחח את הלונג איילנד האחרון כנראה לא הייתי צריכה לשתות כבר, אבל לא נורא 😄 זה עשה לי רק טוב. להקיא זה לא נורא, זה שווה ת'סטלה. והייתה לי סטלה בבבבבבבבתזונה אתמול.
בקיצור איפה הייתי? אה כן, יצאנו מהמועדון (אני חצי זחלתי וחצי התנדנדתי P: ) רק בסביבות 5 וחצי בבוקר נראה לי.. אם אני לא טועה. ונסענו לקן הציפורים. ומי שמעפן ולא קורא את הבלוג של ונוס, אז שידע שזה בעצם הבית של ונוס.. לא משנה, אני מאמינה שלא קיים אדם בכלוב שלא קורא את הבלוג המעולה שלו 😄 אז אניווי... עלינו לשם, הוא הביא לי לאכול (מנצ'יס יו נואו) נגיסונים כאלה של טבעול עם גבינה ועגבניות או משהו... טעימי כזה 😄
ואז התחיל להיות באמת באמת מעניין 😉 אבל את התיאור היפה הזה אני אשאיר לונוס, ואם התיאור שלו לא יספק אותי, אני אתאר בעצמי... (באמת שאין לי כוח עכשיו, וגם יש לי קקי..)

אז זהו לבינתיים, היה כיף לא נורמלי.... והכי הכי הכי הכי כיף זה לחזור לפה. לבית הזה, למיטה הזו, לבנאדם הזה שלי... }}{{ בחיי, אני כבר אחרי ה"מתחילה לפתח רגשות אליו.." כאילו, יש לי כבר רגשות אליו. הממ... מסוכן קצת שוב להגיש את הלב על מגש כסף.. אבל מקסימום, תמיד אפשר לקנות חדש אם נשבר P: ואם לא יהיה כסף, אז לא נורא, אני גם ככה רגילה להרגיש כאילו בכלל אין לי לב..

אוי, ניהיה לי קצת מלודרמטי בסוף, לא התכוונתי לבאס. שיהיה סופ"ש מדהים עד כמה שרק יכול להיות!!!! והיום... אני אשתדל לבוא למסיבה בבגד מאולתר מניילון. מעניין עד כמה אפשר לאלתר בגד מניילון כשיושבים באוטו D:

לפני 18 שנים. 23 בנובמבר 2006 בשעה 20:07

סופסוף אני בבית... כאילו, אצל קושקוש 😄
שיחררו אותי לסופ"ש ארוך.. מהיום עד יום ראשון בבוקר.
איך שהגעתי קפצתי עליו וחיבקתי אותו והתנשקנו והתחבקנו איזה 5 דקות..
ואז שטפתי כלים (הוא אשכרה לא שטף כל השבוע, מניאק 😄 )
ואז מיינתי כביסה והפעלתי מכונה..

ועכשיו אני במחשב. בכלוב.. מתעדכנת בחיי האנשים שאני אוהבת....
אם במקרה, קרה ו... , פתאום, מסיבה לא ברורה, מישהו תהה איה נעלמתי... ובכן, האינטרנט שם נדפק לי.. כך שמן הסתם לא יכולתי להתחבר. לצערי.
התגעגעתי 😄

אז עכשיו אני פה... והובטח לי עונש...=\
וכואב לי ראש.

אני ממש שמנה. איכסה עלי.

לפני 18 שנים. 21 בנובמבר 2006 בשעה 21:35

יש לך שיער בלונדיני
ועניים כחולות
תחת כמו של בריטיני
ורגליים ארוכות

אבל אין לך
ציצים גדולים
זה מה שאני אוהב
ציצים גדולים
וגם קצת, אהבה מבפנים
את מגעילה לי את התחת!

יצאנו לבלות בערב
את היית פצצה
הייתי חרמן כמו כלב
עד שהורדתי לך את החולצה

וראיתי שאין לך
ציצים גדולים
זה מה שאני אוהב
ציצים גדולים
וגם קצת, אהבה מבפנים
את מגעילה לי את התחת!

יצאתי עם אחת אחרת
חרא של בחורה
היא ממש מכוערת
אבל יש לה אחלה גזרה

יש לה ציצים גדולים
זה מה שאני אוהב
ציצים גדולים
וגם קצת, אהבה מבפנים
את מגעילה לי את התחת!


(מילים: יוסי וטירן
לחן: האקדמיה לצחוק)
ד"א טירן, הוא ידיד שלי .. איזה מאגניבה אני P:

לפני 18 שנים. 21 בנובמבר 2006 בשעה 13:50

איזה כיףףףףףףףףףףף....
המאסטר המתוק שלי עשה לי הפתעה וקפץ לומר לי שלום!!!!

עכשיו אני יכולה לנקות את הבית 😄

תודה מאסטר, קושקוש, מתוק שלי! מטורפת עליך הכי בעולם!!!!!! }}{{

לפני 18 שנים. 21 בנובמבר 2006 בשעה 12:36

היא צחקה עכשיו משהו על זה שאני כמו בן... סתומה כאילו, ולא מבינה שומדבר בבית וכאלה.
וול, אמא , אם אני רוצה להבין, אני מבינה מעולה.
אם אני רוצה לנקות, אני מנקה פי אלף יותר טוב ממך.
אם אני רוצה לעשות משהו, אני עושה אותו בהצלחה מרובה.

אבל את לעולם לא תדעי את זה.

אמרתי לה שמה זה משנה אם אני בן או בת? אני בכלל לא קיימת, ושתלך לאמץ במקומי.
פפפ.. אפילו ילדים יתומים יעדיפו כבר להשאר יתומים נראה לי.
אח"כ, היא לא מבינה למה אני אומרת לה שהיא תמיד יורדת עלי ואף פעם לא גאה בי ולא מבינה אותי.

היא אמרה לי, "מה, אין לך חוש הומור?"
אז אמרתי... "אמא , תסלחי לי על המילה, אבל חוש ההומור שלך פשוט מסריח."

פאק איט. אני עוברת לאוטו פיילוט. אנלא כאן.

לפני 18 שנים. 21 בנובמבר 2006 בשעה 11:19

סימן שיש לה כוס!!!!!!!!!!!

בלאט.

כל דבר שהיא נותנת לי לעשות לא יוצא לי טוב... נו, מה היא מצפה!??!??! אני לא מבינה כלום בטופס מחלה המזדיין שלה וכל אחד אומר לי משהו אחר שם בקופ"ח שלה..
והטוטו המזדיין הזה, לא הבנתי שהיא רוצה עודדדד טופס של 50 מליון במקום טופס רגיל.
אז למה את מביאה לי טופס רגיל להעתיק ממנו!??!?!
אוי...
שתבריא, או שתמות.
רק שתעזוב אותי כבר בשקט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואני בכלל לא מרגישה טוב, מאתמול בלילה. היום כמעט התעלפתי בדואר.. וכמעט הקאתי גם, בכל מקום אפשרי...טוב שרק כמעט. יש לי לחץ דם גבוה, אפילו שבד"כ הוא גבוה אצלי, היום הוא עוד יותר גבוה. ואפילו שוקולד לא בא לי.
או שאני חולת געגועים, או שאני סתם חולה.
ואני צריכה לנקות. כ'יף נורא לנקות בית שתי קומות מזדיין.

בקיצור. ביי! כוס אמקקקקק
פלא שלא בא לי לחיות??!?!?!??!?!?!?!??!

ומה עכשיו אני צריכה להודיע לביטוח לאומי מה אני עושה בחיים שלי, ואם אני עובדת ולא עובדת וזין בתחת. מה רוצים ממני?! עזבו אותי כבר בשקט.
אמא מפגרת, מדינה מזדיינת, ואני תקועה פה כמו איזה נאד מסריח שבא לו להתנדף כבר.

לפני 18 שנים. 20 בנובמבר 2006 בשעה 17:39

Home is where the heart is.

well, my heart is currently not here !!

My heart is with you... my Master.


3> (זה אמור להיות לב.. חח)

לפני 18 שנים. 20 בנובמבר 2006 בשעה 8:38

איך אני שונאת שטובלים או תובלים (שכחתי איך כותבים, גם לי זה קורה..) עוגייה בקפה, או במקרה שלי- תה... ואז פעם פעמיים, שתיהיה רכה ויאמי כזאתי, והיא- פוף!!!
נשברת לך ישר לתוך התה!!
מזדיינת בתחת עם קואלות!!!!! דוחפת אלמוגים לאוזניים!!!!
חצופה כזו.

אני לא אוהבת שזה קורה. (ואם אתם כבר פה, אז תקראו את שני הפוסטים הקודמים שלי, ותגיבו יא זונות..!!! מיצי צריכה חיזוקים ותמיכה..)