בוקר, והפעם באמת בוקר.. התעוררתי ב10. שלא תגידו שזה צהריים!!
והוא כבר הלך...
לפרדס חרא אני נוסעת עם אחותי, באוטו, בסביבות 3... אז יש לי קצת זמן.
אני צריכה לארוז עכשיו.. ואני די דוחה את הקץ. זה לא קל... ממש לא.
היו לי חלומות מאוד מטרידים הלילה.... עצם ההחלטה קשה, וקיומה עוד יותר.
הסוף הזה היה אמור להיות יותר טוב, וממש לא כל כך מוקדם. אבל, יש דברים שפשוט לא הולכים.
כשזה לא מתאים, זה לא מתאים... אי אפשר בכוח. ניסיתי, זה לא עובד לי.
סאבית, אני לא. לא אתכחש שיש בי את הצד הזה, בהחלט יש, אבל הוא לא אני. הוא רק חלק ממני.
ויש חלקים שאני מוכנה לוותר עליהם מעצמי, ויש חלקים שלא.
מזל שאני נוסעת עם אחותי באוטו, זה מקל עלי... אין לי פה תיק גדול אפילו, ולסחוב הכל בשקיות ברכבת זה ממש ממש לא נוח.
זה לא קל.
חשבתי שיהיה יותר קל. טוב, לחשוב זה לא הצד החזק שלי 😄
מעניין אם הוא ישים לב שהדברים שלי לא פה כבר כשהוא יחזור.. אם הוא יחזור אחרי שאני אלך.
הוא לא יודע, לא דיברנו מאתמול. הוא לא יודע שאני עוזבת.... אני מניחה שהוא יבין. ז"א, אם הוא ישים לב בכלל שהדברים שלי לא פה. מקסימום, יבין מהבלוג. אם יקרא אותו בכלל..
כמתנת פרידה אני משאירה לו נודלס מוקפץ עם עוף בסויה ובטטות בחמאה.. כמו שהוא אוהב.
הממ... מעניין איפה אני אכניס עכשיו את כל הבגדים... הארון שלי יצטרך להתפוצץ שוב 😄 ידעתי שהייתי צריכה מלכתחילה לקנות ארון יותר גדול חחח.. נו טוב. נסתדר וזה.
יאללה, מספיק לדחות את הקץ...
והוא, אדם שמתגבר...
אני יודעת היטב.
שאני אצא מתוך ביתו ואח"כ מהלב...
****אחרי 35 דקות: סיימתי לארוז... לא היה בעיה כי אני יודעת איפה כל דבר.. יצאו לי 11 שקיות די גדולות, תיק בצפר, והתיק האישי שלי. עכשיו רק נשאר להעביר את זה לאוטו של אחותי... הלפ, אניוואן?? 😄 ****
לפני 17 שנים. 26 בנובמבר 2006 בשעה 9:55
