לפני 20 שנים. יום ראשון, 26 בנובמבר 2006 בשעה 7:55
הייתי עכשיו במכולת פה למטה... המוכר כבר מכיר אותי. אמרתי לו יום טוב, שבוע טוב...
ורציתי לומר גם שיהיו חיים טובים, כי בטח לא נתראה יותר. אבל לא אמרתי, זה לא במקום.
לא קל לי בכלל.
יאללה לבשל, זה יעשה לי טוב.
שיט... התגובה הגופנית מיהרה להגיע...
כלומר, התגובה הגופנית ל"לא קל" הנפשי שלי...
עוד התקף שיעול, שלשול, והראש שלי מרגיש כמו חצ'קון שמישהו מנסה לפוצץ.
והרדיו, כמובן, משמיע שירים ברקע שמאוד מתאימים.
"so much for my happy ending"
אלוהים, יו ביצ' יו.