לפני 18 שנים. 9 במרץ 2006 בשעה 21:33
צליל של אדומה שקופצת לי לתוך הוריד, שוב, תוהה מי עכשיו מנסה לשכנע אותי שהוא רוצה לשרת אותי. או שמא עוד אחד שהחליט שהוא יכול לחנך אותי להיות שפחתו..
חוסר עניין מוחלט.
הפעם זה לא זה... הפעם זה זאת. בחורה. אישה. נקבה..!!
מתחיל להיות מעניין לי פתאום.. הודעה חמודה, כתובה בשפה של נשים, מעודנת, מנומסת..
כזאת שחובה להגיב עליה. כמובן אני, לשם שינוי, מחליטה שלא להתחמק מחובה נעימה שכזו ועונה לה בחיוב.. מתפתחת שיחה קצרה ומתוקה, חילופי מסנג'ר, בחורה מהממת.
התכתבנו כמה ימים, עברנו לדיבורי פלאפון.. היא עדיין מדהימה. קבענו להפגש..
פגישה ראשונה, קפה. יושבות, שותות קפה עם סיגריה.. מדברות, מצחקקות.. מדי פעם מפלרטטות אך בעדינות רבה. היא כל כך יפה שקשה לי להקשיב לה, קשה לי לחשוב על תשובה.. רוצה רק להמשיך לבהות בה ולטבוע בעיניה החומות שמביעות חוזק ושברירות גם יחד.. תשוקה וקרירות.. מנסה להרשים אותה, מצטמררת ממגע ידה הרך.
מדי פעם חושבת לעצמי.."לא, אני לא לסבית. די.. מה יש לי..!?"
קבענו לצאת יחד למועדון... לי אין אוטו, כך שהיא תאסוף אותי.. התרגשות מטריפה
יומיים לא הפסקתי לחשוב על זה.. איך יהיה, מה יהיה.. כי הרי כולנו יודעים שמחסומים משתחררים כשמערבבים אלכוהול עם משיכה עצומה, סקרנות, תאווה, חיבה..
ואז הגיע הערב המיועד. לא זוכרת מתי פעם אחרונה השקעתי ככה לקראת יציאה!
אמבטיה עם שמנים ארומטיים לניחוחות ורגיעה,פילינג גוף בשביל שהעור שלי יהיה חלק ונעים, קרם גוף לרכות, והתלבשתי בבגדים הכי יפים שיכולתי לחשוב עליהם.. והתאפרתי וסידרתי שיער ושמתי את הבושם הכי יקר והכי ריחני וחשבתי שאתפוצץ עד שהיא תגיע!!!
הנה הרגע המיוחל.. "אני פה בחוץ, אל תתני לי לחכות לך.."
באותה שניה רצתי החוצה. שאני אתן לה לחכות!? אין מצב כזה בעולם זה ברור.
נכנסת לאוטו.. היא נותנת לי נשיקה על הלחי לשלום.. "איזה יפה את היום" מחמיאה לי..
ואני מתבוננת בה חסרת נשימה. אני חושבת שכבר ניהייתי כחולה מחוסר חמצן עד שהיא נגעה ביידי ושאלה אם אני בסדר..
השתנקתי והתנצלתי.. "היופי שלך עוצר נשימה פשוט.." התוודתי בחיוך.
היא התחילה בנסיעה ואני השתדלתי לדבר איתה ללא הפסקה כדי שתיהיה לי סיבה להסתכל עליה.. כי להוריד את העיניים ממנה, זו הייתה משימה בלתי אפשרית מבחינתי.
כמה שטויות דיברתי.. העיקר לבהות בה..
העיניים היו מודגשות וזה העמיק את המבט החודר שלה.. שיערה היה חלק וקצת גלי בקצוות,
כל כך טבעי וכל כך יפה.. שוכב לו ככה על ראשה העדין, גולש על כתפיה הרכות.. נוגע בצווארה הענוג והריחני, מלטף את שדיה לסירוגין כשהיא מזיזה את ראשה.
אח.. דקירות בלב... לא ידעתי שקיימים בני או בנות אדם יפים עד כדי כך.
הגענו, התיישבנו על הבאר, התחלנו שוב לדבר,לצחוק, לפלרטט... עם כמות הדרינקים יורד הדיסטנס.. יותר מגע, יותר פלירטוט. לא רואות אנשים אחרים מסביבנו. רק אני והיא שם.
העולם כמו עצר מלכת... שלחה אלי מבט חזק, חושני.. השתתקתי. התמסרתי למבט.
נאבקת לנשום.... ליבי מפרפר כמו מטורף. היא רוכנת ומנשקת אותי על שפתיי.
נשיקה עדינה מתוקה רכה נעימה .. אלוהים. אני יכולה להשבע שבאותו רגע נשמתי עזבה את גופי ועלתה לגן עדן, ליבי פרץ החוצה מחזי והקיף את העולם ב2 שניות, שיא חדש נשבר.
ואני..... איזה רטיבות, איזו אש בוערת בי.. כל כך רוצה אותה... משתוקקת.
אני צריכה מקלחת קרה. התנצלתי והלכתי לשירותים.. להרגע, לנשום..
כמובן, היא באה אחריי.
אילו רק יכולתי לתאר במילים את האש שבערה בינינו... ניצוצות החשמל שעפו.
ומזל שהייתה מוזיקה חזקה ולא שמעו את הגניחות של שתינו.
בעצם גם אם שמעו, שיקנאו.
לא חושבת שמישהו או מישהי הגיעו אי פעם אפילו קרוב לגן העדן שהגעתי אליו באותו לילה.
השפתיים שלנו מלטפות, הלשונות מתמזגים בריקוד צמוד ואירוטי, טעם מתקתק של פיה..
שדיה הרכים והשופעים נמחצים על שדיי (גם הם בעצמם שופעים מאוד ורכים..)
רקדנו את מחול הנשיות, הרכות, העדינות והתשוקה.
אצבעות מגששות בתוך הרטיבות... נעות במעגלים על נקודות העונג..
אצבע חודרת ואחריה עוד אחת... מענגת.. גלי חום וצמרמורת וכיף עוברים בי מאה פעם בשניה. אי אפשר לתאר...
אצבעותיי שהרגישו את רכותה.. חדרו אליה.. נגעו בה בתאוותנות...
הלשון שלי שטעמה אותה בפראות... כאילו היא מעיין מים באמצע מדבר... יותר נכון מיץ.
כל כך טעימה.. כל כך רטובה... כל כך מתענגת על כל מגע.
והקול שלה, שהוא מדהים גם כשהיא רק מדברת, נשמע לי כצליל הכי מרעיד ומטריף כשהיא נאנחה.. נשימות מתגברות...... יותר ויותר מהר..
גניחות חזקות עוד יותר.. צעקות ממש..
ושתינו מתפרצות כמו הרי געש שהתנגשו... לבה מתוקה שזורמת במורד הירכיים... מלטפת..
"את פשוט חולת נפש"
"כן, אני יודעת. יש משהו חדש?"
"אבל זה נשמע כיף.."
"אין לך מושג עד כמה אפילו"
"כן אבל, בעצם, גם לך אין מושג עד כמה."
"אה, נכון. אבל לדמיין את זה, זה כל כך עוצמתי.. שזה כמעט אמיתי. אז למה להיות קטנוניים?"
😉
