נסעת לפני 45 דקות סה"כ.. אבל מהרגע שעזבת את טווח ראייתי כבר התחלתי לחוש בחוסר.
זמננו נקטע באיבו מפאת הקפצתך לעבודה, ואתה כל כך חסר לי פה עכשיו.
אני יודעת שזה לטובת העתיד שלך, שלנו.
אני מבינה.
אבל בחיי, כמה שאני מתגעגעת!!!
כמו סם לנרקומן,
כמו אויר לנשימה,
כמו מים לפרחים,
כמו שמש לעולם,
כמו גשם למדבר,
כמו קשת בענן לשמיים אפורים...
צריכה מנה ממך ישר לוריד,
רוצה לנשום אותך כשאנחנו מתנשקים,
צריכה שתיהיה ליידי כדי שאוכל לפרוח,
צריכה שתחזור להאיר את סביבתי,
צריכה ששוב ושוב תרטיב אותי 😉
רוצה כל הזמן לראות אותך בעיניי ולהתפעל ממך...
רוצה כל הזמן להיות איתך וזהו
לא כיף לי שהלכת, כאילו לקחת איתך חלק ממני, וזה חלק גדול, וזה חסר לי
אז תחזיר את זה! חחח
מי ידע בכלל שככה אפשר להתמכר למישהו?
מי חשב שכמה שעות שיכלנו לבלות יחד הן כל כך משמעותיות ושנרגיש בחוסרה של כל דקה בנפרד?
מי האמין שככה אפשר לאהוב בכלל?!
תחזור אלי, ומהר!!
אני יודעת שיש לנו עוד את כל החיים להיות יחד... אבל מה זה לא בא לי לחכות!!!!!!!!!!!
לפני 15 שנים. 16 במאי 2009 בשעה 16:32
