לפני 17 שנים. יום ראשון, 24 במאי 2009 בשעה 18:58
אז עכשיו אין לי ספק בכלל.
עם אמא כמו שלי, עם יחס כמו שלה, באמת אבל באמת שהכל מובן לי.
כל דפיקות, כל שגעון, כל דכאון, כל טיפת חרא וטמטום שיש בי ובהתנהגות שלי ובחשיבה שלי.... כל אחד ואחד מהם- מובן לי מהיכן צץ וגם למה.
טוב, שמעתי שאומרים שהצעד הראשון הוא להודות בכך.. או משו כזה.
אז מתוך ההבנה יצמח הפתרון.. כן, לא שיש ברירה אחרת.