לפני 15 שנים. 24 במאי 2009 בשעה 19:58
באמת, אם אי פעם, מתישהו, תהיתי, אפילו לשניה אחת, אפילו לרגע, גם לרגעון אחד קטן פצפון... אם לא הייתי בטוחה, למה אני משוגעת ויש לי בעיות ואני דפוקה בשכל מכל כך הרבה בחינות........................................
אז עכשיו אין לי ספק בכלל.
עם אמא כמו שלי, עם יחס כמו שלה, באמת אבל באמת שהכל מובן לי.
כל דפיקות, כל שגעון, כל דכאון, כל טיפת חרא וטמטום שיש בי ובהתנהגות שלי ובחשיבה שלי.... כל אחד ואחד מהם- מובן לי מהיכן צץ וגם למה.
טוב, שמעתי שאומרים שהצעד הראשון הוא להודות בכך.. או משו כזה.
אז מתוך ההבנה יצמח הפתרון.. כן, לא שיש ברירה אחרת.
