אני לא מבינה את זה, בחיי שלא מבינה.
איך אמא יכולה כל הזמן להיות לא מרוצה מהילדים שלה איך????
איך זה שלא משנה מה אני עושה זה לא מספיק טוב?!
איך זה שאנשים שמכירים אותי זמן קצר מאמינים בי ורואים את הפוטנציאל שיש בי ובשבילה שומדבר לא טוב!?
לעזעזאל איתך אמא.
בחיי, אני לא מבינה את זה. אחרי זה היא עוד רוצה שאני אשתף אותה בחיים שלי ואספר לה מה עובר עלי אבל בשביל מה? הרי היא תמיד תהרוס מצב רוח טוב והתלהבות.
אני לא חושבת שכל אחד היה משפר ציון פסיכומטרי ב60-70 נקודות בין סימולציה לסימולציה כשהן נערכות בהפרש של שבועיים! לא, לא חושבת שכל אחד היה מצליח. אני כן מצליחה.
אני משפרת כל פעם את הציון בצורה שעולה על המצופה. ואני לומדת את החומר, ואני מבינה אותו, ואני עושה את זה כמו שצריך ואני משקיעה.
והיא עוד אומרת לי "טוב אולי עוד תגיעי ל650 בסוף.." כשאני עכשיו, בסימולציה שניה סה"כ, כשלמדנו פחות מחצי החומר, עומדת על 591.
אני לא מתכוונת להוציא פחות מ700.
וכל כך התלהבתי אתמול כשראיתי ששוב הצין עלה בצורה יפה... והיא פשוט חייבת להרוס את זה.
מה כל כך קשה להגיד "כל הכבוד, אני גאה בך, אני מאמינה, אני יודעת שתצליחי"
תפקיד של הורה הוא לחזק ולבנות, לא להחליש ולהוריד ולבאס.
חרא. זין. כוסעמק.
ממש לא פלא שיצאתי דפוקה רגשית ונפשית עם אמא כזאת "נפלאה".
באמת תודה רבה לך, עלק אמא.
לפני 13 שנים. 28 במאי 2010 בשעה 17:17
