לפני 13 שנים. 30 במאי 2010 בשעה 18:32
וואו, חברה ממש ממש טובה שלי, שמלווה אותי כבר כמה וכמה שנים (מהחטיבה), שברחה איתי מהבית וגרה איתי באילת... התקבלה ללימודים בהולנד. פיזיותרפיה.
בלאט, איזו כאפה לפנים.
אני שמחה בשבילה ,אני אתגעגע אליה... אבל כוס אמק זה מכניס אותי לפרספקטיבה שונה לגמרי.
אין לאן לברוח, אין איפה להתחבא.. החיים הבוגרים כאן, מתדפקים על דלתי כמו בריונים מהוצאה לפועל, מאיימים לשבור לי איזה רגל אם לא אפתח להם.
ואיפה אני, מי אני, מה אני צריכה בכלל לעשות!?
מה החיים מצפים ממני לתרום להם? מה התפקיד שלי בעולם הזה?
מה לעזעזאל אני אמורה לעשות?!
**פאניקה**
הגיע הזמן לישיבת צוות שלי, לכנס אותי, את עצמי, את אנוכי.. לגרום להן לא לריב לכמה זמן ולדבר אחת עם השניה, להבין מה עושים הלאה.
שיט, אני אשכרה מתבגרת. :(
