לפני 18 שנים. 6 בפברואר 2006 בשעה 23:05
אני מרגישה ככה יותר מדי זמן.
ההרגשה הזאת של אי שייכות, בדידות תמידית.. אני מרגישה אבודה בתוך עצמי, בעולם.
שונאת את זה. באמת שאני שונאת את זה.
כנראה שאני לא צריכה לדעת בכלל מה אני... הכל קורה לבד.
בלי לשים לב בכלל, בלי לשלוט בעצמי, אני כנועה לו. התמסרתי לו לגמרי ואפילו לא שמתי לב. מוזר , לא?
כן, מאוד מוזר.. ומה עכשיו?
אמרתי לו כבר שלא.. אמרתי לו שנפסיק.. שלא יהיה יותר. שאני לא אהיה יותר שלו.
כן, כאילו זה גם תלוי בי.
מגיע לי מכות. פשוט מגיע לי.
לא מספיק שאני אכה את עצמי. אני רוצה שהוא יעשה את זה. רק אז זה ירגיש טוב, רק אז זה ירגיש נכון, ובמקום.. ועם מטרה, ולא סתם.
ואפילו את זה הוא כבר לא כל כך רוצה לעשות. טיפשה.
רוצה להתמכר למגע שלו
להתמסר לכל תחושה שהוא מעביר בי
לעשות לו טוב
שהוא ירצה רק אותי
טיפשה.
ואני באמת שונאת להתבכיין! אוף.
