משהו שאני מעתיקה (לא אני כתבתי) כי אני מתחברת לזה מאוד מאוד מאוד וזה מבטא בדיוק את מה שאני מרגישה כרגע:
"טוב, הגיע הזמן שאגיד זאת: אני שונאת לשמוע אנשים אומרים ש"צריך לעבוד על הזוגיות", ברצינות, אם זו עבודה אז שיגיע עם פנסיה ומשכורת יפה בצד. זוגיות כמו שאני רואה את זה אמורה להיות זורמת, הרמונית, חיובית ובונה ולא להפוך למשהו שצריך להתאמץ עבורה. או שזה שם או שלא.
בהזדמנות זו אומר לכל מי שרוצה לשמוע: אם הוא מתנהג חרא הוא חרא. אם הוא לא עומד במילה שלו אז הוא לא צריך לפלוט לך משפטים. אם הוא הבטיח שישתפר אז תני לו סיכוי. אחד. אם לא טוב לך רוב הזמן, תעזבי. אם הוא הרים עליך יד, תברחי. פעם פסיכולוג מהמם אמר לי "מספיק תכונה אחת אצלו שאת לא יכולה לחיות איתה כדי שלא תהי שם". צודק. אם האמון נשבר דמיינו ואזה שהתנפצה על הרצפה לרסיסים. כי גם אם תדביקו הכל בחזרה במקום יהיו סדקים והקשר לעולם לא יהיה אותו דבר.
אם הוא לא רגיש אליך הוא לא לפתע יהיה. אם את לא מרגישה שהוא החבר הכי טוב שלך, באסה, תעברי הלאה. אם הוא קמצן אין בכלל טעם לחשוב עליו. אם הוא לא מפרגן לך, מגיע לך יותר. אין טעם לשנות אנשים. זה מה שהם. הם ישתנו כשהם רוצים מעצמם. בסוף נעזוב כשלא נאהב את עצמנו בקשר יותר. תקפידו על כבוד. אם פותחים בקללות ועלבונות אין דרך חזרה וניתן כבר להתחיל לארוז.
אין טעם חברים להיות ביחסים חולים. למי יש כוח למשחקים. ויכוחים זה סבבה, דרמות מדי פעם גם אבל אם אתם מאבדים משהו שם, מרגישים שאתם לא אתם, הולכים על קצות האצבעות, זה לא עובד. בן זוג אמור לסמל עבורכן בית. המקום בו תחושו ביטחון. יש מספיק איומים בחוץ. התאמה זה חשוב כל כך, כן, אהבה זה לא הכל. שבוע נפלא שיהיה. מתאים ואוהב. "
וזה נכון כל כך. אני אומרת לעצמי את זה מתחילת הקשר... שתמיד האמנתי שקשר צריך לזרום. נכון, אני לא תמימה, אני לא יכולה להתכחש לזה ששום דבר לא יכול להיות בדיוק מושלם ולהסתדר תמיד באופן מתאים ומושלם, אז כן, כן צריך לעבוד על קשר זוגי... אבל כמה!??!
איך זה שהחל מהשבוע הראשון , במשך שנה ו-9 חודשים, אני עובדת על הקשר הזה, עובדת על עצמי. בדו המשמעות שמשתקפת מזה בדיוק- עובדת על עצמי. גם בצורה הטובה וגם הפחות טובה. עובדת על עצמי בקטע של לחשוב במה אני לא בסדר, לתקן בעצמי ולא רק לבוא בטענות... ומצד שני גם לעבוד על עצמי בשכנוע עצמי שכן, זה זה, למרות שלא, רק כי אני פוחדת מלא למצוא מישהו שכן יהיה זה ומהפחד של הלבד ומהפחד מהלא ידוע.
והוא? הוא עובד רק בעבודה שלו.
אז אם כבר לעבוד על עצמי, אני החלטתי לעבוד במובן החיובי. להתגבר על הפחד הזה, להתגבר בהדרגה גם על שאר הפחדים שלי שעוצרים את החיים שלי מהתקדמות.
נתתי הזדמנויות אין ספור... אבל הסוף הרי היה צפוי מראש, למרות ההתכחשות העצומה שלי.
עכשיו הגיע הזמן לתת הזדמנות לעצמי!
לפני 11 שנים. 3 ביוני 2012 בשעה 13:48
