זהו אני מכורה לאתר הזה, מכורה לכתיבה בבלוג הזה. וזו בעיה..
בעיה גם שאני פחדנית.. ואת השיר הבא התחלתי לכתוב בהודעה למישהו.. וזה הרגיש לי פרטי מדי, אינטימי קצת.. ויש לי פחד מאינטימיות וקירבה וזה... אז החלטתי להעביר אותו לפה. אז בבקשה, להנאתכם.... בעיקר להנאתך שלך. אתה יודע מי אתה.. וזה מוקדש לך 😄
(מתאים לי פה סמיילי מסמיק חח )
הרוח נושבת, ציפורים מצייצות
שוב מנקות לכלוך מהנוצות
אז נזכרת אני במבטך החודר
המבט שלא מניח למחשבותיי יום וליל
כי אני הציפור ואתה המקור
מנקה אותי מכל השחור
מוסיף עוד ועוד טיפות של אור
לתוך עולם מנוון
אתה מכניס לי צבע
קורא אותי כמו הייתי ספר פתוח בפניך
רוצה למלא את כל בקשותיך
בכל שיחה נכנס עמוק יותר לתוכי
מוציא סודות שצפונים במעמקי נפשי
נותנת עצמי לך.. קח אותי
רועדת מפחד
תמשיך להרגיע
אהיה שלך, ניהיה ביחד
והגבול היחיד נמצא מעבר לרקיע
(מסמיק מסמיק מסמיק מסמיק... למה אין פה סמיילים כאלה?!?! חחחח)
******
Vows are spoken
To be broken
Feelings are intense
Words are trivial
Pleasures remain
So does the pain
Words are meaningless
And forgettable
Can't you understand? oh my little girl
All I ever wanted
All I ever needed
Is here, in my arms
Words are very unnecessary
They can only do harm.
Enjoy the silence...אולי מתישהו גם אני אלמד להנות איתך מהשקט :)
לפני 18 שנים. 1 באפריל 2006 בשעה 21:53