הם שלי
ורק שלי
שורטים אותי עמוק בפנים
מצטופפים להם, נדחקים
מכאיבים וצועקים
אבל הם שלי.
לא יכולה יותר להרגיש
המידע הזה אינו נגיש
אני יודעת שאתה רוצה להגיע לתוכי
להוציא את כל הכאבים מעמקי לבי
אבל לא יכולה יותר להרגיש
לא יכולה לבטא רגשות
לא יכולה לענות על שאלות
ועוד כאלה שאלות, כל כך קשות
תחשבי! אתה אומר לי
המוח מתנגד
אבל הלב בוגד
רוצה אהבה?
אהבה היא מסובכת.
תבחרי באיזה דרך את הולכת..
אז בחרתי אבל אולי יש כאן בעיה
אולי טעיתי בפניה
ואם לא.. אז למה זה כל כך כואב
לנסות להכניס אותך לתוך הלב
למה לנסות?
למה להשתדל?
הכל בשביל אהבה לקבל.
אולי כל זה לא שווה
אולי הקיר שבניתי להגן על הלב כבר יותר מדי עבה
אתה מתעקש
חודר על יבש
החוצה ופנימה ושוב פנימה עמוק
שואל שאלות שחותכות כמו סכין
מנסה לענות ונקרעת מבפנים
אתה לא מבין
לא מבין
לא מבין
וגם לא תבין.
בלתי אפשרי להבין דבר שלא עברת בעצמך.
בכל זאת מקלף עוד שכבה של טיח
מנסה לשבור את הקיר
אולי תצליח
אל תגרום לי להרגיש
זה רע
זה כואב
זה נורא
אבל אוהבת אותך על זה שאתה מתמודד מולי
על זה שאתה יודע איך לעקוף את הגדר שלי
על כל מילה שגרמת לי לומר וחתכה אותי מבפנים
כי קילפת עוד שכבה וזה כואב אבל מדהים
זה מכביד וזה כואב
וימשיך לשרוט ולשרוף
לקרוע אותי מבפנים
ויהיה רק יותר קשה כל פעם
כי הכאבים האלו הם שלי
ורק שלי
ואולי נשחקו להם הציפורניים
ואולי נמאס להם להדחק לפינה בתוכי
אולי כואב להם הגרון מרוב צעקות
אולי נמאס להם להיות שלי.
ואולי ביחד נצליח לשחרר אותם לחופשי..
תודה לך שאתה מנסה.
עדיין, אני- חתולה פחדנית.
אבל עכשיו אני... גם לא לגמרי לבד.
לפני 18 שנים. 3 באפריל 2006 בשעה 22:40