"אני רוצה שתארזי את הדברים שלך ותעופי מהדירה"
"זה לא כעס רגיע, מה את לא מבינה? נגמר לי ממך"
"קיצר תחליטי אם את נשארת או יוצאת ותודיעי לי."
(אבל אני לא יכולה לחיות בלעדיך..)
"חבל, כי אני יכול לחיות בלעדייך".
המשפטים הנ"ל הם ציטוטים מהודעות SMS שקיבלתי, ממי אם לא מהפסיכי.
היומיים האחרונים היו הזויים קצת אפשר לומר. אתמול שיחקתי לו על העצבים ואמרתי לו שילך לישון אצל ההורים שלו (קיבלתי ממנו מכות איזה שעה שעתיים, והרגשתי מתוסכלת שאני באמת חסרת אונים מולו. אח"כ הוא הביא לי בעיטה וזה ממש עצבן אותי. מה אני כלבה שלך שאתה בועט בי!??! השפלה גמורה.)
ואז אחרי שעתיים וחצי בערך התגעגעתי אליו והתקשרתי שיחזור.. הרגשתי מאוד רע עם עצמי.. אבל מה מסתבר? הילד ישב באוטו ליד הבית וריגל אחריי. לראות אם אני יוצאת או אם מישהו בא.. חש קצת גשש בלש..
אחרי זה, היום בבוקר.. הכל היה סבבה.. התעוררנו והתחרמנו וירדתי לו קצת והוא ירד לי הרבה ואז התעלסנו, אני הייתי למעלה.. ובדיוק שניה לפני שעמדתי לגמור הזין שלו קפץ החוצה בטעות מהכוס שלי והוא גמר בחוץ. וזו פעם שניה או שלישית שזה קורה רצוף בזמן האחרון. זה מאוד הרתיח אותי.. ממש הרס לי את כל המצב רוח...
אתם יודעים, הגמירה האחרונה.. הביחד... והיא נהרסת. אז וואלה חארם על המצב רוח.
התעצבנתי ואמרתי לו שהוא צריך ללמוד לשלוט על הזין שלו במקום שהזין שלו ישלוט בו. הוא צריך לשלוט בגמירה שלו..
ורבנו על זה.. אבל לא חשבתי שהוא יקח את זה עד כדי כך רציני.... סה"כ עוד אחד מהריבים הדפוקים שלנו.
הלכתי להכין ארוחת בוקר.. ותוך כדי זה, אני שומעת אותו מתארגן... פתאום הוא מסדר תיק.. אמרתי לו מה אתה עושה?
הוא אמר לי אני הולך.
מן הסתם קל להבין שלא ציפיתי לזה בשיט.. הייתי בהלם טוטאלי!
פשוט קם והולך. ככה סתם.
ואז עוד שולח לי הודעות כאלה.
בדיוק הסופ"ש הזה תכננתי לנסוע הביתה.. אכן נסעתי.
אבל אני לא מוותרת כל כך מהר. אני לא מאמינה שדקה אחת הוא אוהב אותי הכי שרק אפשר לאהוב, ויותר.. ודקה אח"כ הוא כבר לא מרגיש אלי כלום.
זה בלתי אפשרי. זה חייב להיות מתוך כעס.
אני לא מתכוונת גם לעזוב כל כך מהר. מה זה תעזבי את הדירה? זו גם הדירה שלי במקרה!!!
בקיצור אני בהלם. לגמרי.
המומה שבורה וכואבת.. ובוכה.
לא מבינה איך זה קרה. בשניה אחת בום והכל נהרס?
קשה לי להאמין. ועוד על דבר כל כך מטומטם!?!?!?
אלוהים ישמור מצידי לא לגמור יותר בחיים פסדר?!?! אבל מה זה השטויות האלה?!
כואב.. זה כל כך כואב אלוהים..
הוא פשוט קם והלך. הלך..
הוא לא רוצה בכלל שאני אחזור.
איך?
איך קורה דבר כזה כל כך סתם
בכל אופן אני בבית בפרדס חרא לסופ"ש.. ואני אחזור ואנחנו נדבר.. אם הוא כבר יסכים לדבר עד אז.
ואם לא.. אז אין הרבה ברירה.. אורזים תיקים וממשיכים הלאה, לאילת..
זה המקום היחיד שיכול לעזור לי להדחיק כאב כזה.
אז סופ"ש נעים ורגוע לכם...
ולי... סופ"ש מלא בזכרונות ודמעות, חוסר הבנה וכאב לב.
ולפסיכי.. אני מקווה שיהיה סופ"ש רגוע.. אם אתה קורא את זה, תדע שאני אוהבת אותך. אני באמת לא יודעת איך פתאום זה קרה.. אני לא יודעת איך אני אחיה בלעדיך.
אבל אם תחליט שזה באמת מה שאתה רוצה, אני אקבל את זה.
אבל תשקול את זה טוב טוב לפני שאתה מחליט.. כי נראה לי שאתה יודע כמוני שמשם לא תיהיה דרך חזרה.. אוהבת.
לפני 17 שנים. 28 ביולי 2006 בשעה 13:45
