אממ.. היום עבר עלי הרבה. עלינו.
בכי, מכות, בלאגן, סקס מדהים, הרבה אהבה.
היום ישנתי לבד בדירה שלנו, הוא ישן אצל ההורים. בבוקר הוא בא ואחרי זמן לא ארוך של דיבורי סרק הוא שאל אותי.. "את חושבת שהכל בסדר אצלנו?"
כי הוא לא חושב ככה. מאז שאנחנו גרים יחד הוא כבר לא מאושר כמו פעם...בזמן האחרון לא טוב לו כבר איתי. הוא מעדיף שלא נגור יחד יותר.
הוא אוהב אותי, אל תבינו לא נכון, זה פשוט דבר אחד יותר מדי שהוא צריך להתמודד איתו. הוא חושב שזה הורס את הקשר שלנו.
אז אני נוסעת לאילת. כרגע זה לתקופה מוגבלת.. עד סוף אוגוסט. אבל נראה מה הלאה.
בהתחלה מאוד נעלבתי.. בכינו, הלכנו מכות.. התחלתי לארוז ישר את כל הדברים שלי. הוא בכה וביקש ממני להרגע ולהפסיק ושנדבר... בסופו של דבר אחרי 4 כדורי הרגעה וזמן מסוים והקשחת לב הצלחתי להרגע קצת. אמנם הפסקתי לבכות, אבל עדיין כעסתי יותר מדי.
הוא הבין שאין לו הרבה ברירה והתכוון ללכת, אבל לא יכלתי לתת לו ללכת, עצרתי אותו ונישקתי אותו ודיברנו ובכינו והזדיינו וגמרתי בטירוף וצחקנו והתחבקנו ודיברנו ובכינו ובכינו ובכינו.
דיברתי גם עם חברה שלי מאילת..
אז אני נוסעת ביום שלישי לאילת. החלטנו להחשיב את זה כ"חופשה"..
אנחנו לא נפרדים, גם לא לוקחים הפסקה מהיחסים (למרות שבפועל זו כן הפסקה). כי אנחנו פשוט לא יכולים. אוהבים יותר מדי.
אני באמת אוהבת אותו כל כך. גם הוא.. אוהב אותי כל כך כל כך כל כך הרבה..
אחרי זה הכנתי אוכל ואנחנו מאז דבוקים אחד לשני בשפתיים. ככה זה, מרגישים את הסוף..
יודעים שתכף כבר לא ניהיה ככה ביחד. שגם אם נרצה ניהיה רחוקים מדי.
אוף אני ממש ממש אוהבת אותו... קשה לעזוב. גם אם זה זמני. זה עדיין לכמה שבועות. כמה שבועות שבהם אנחנו לא נתראה ולא נתנשק ולא נתחבק ולא כלום.
זה כואב. נשבר לי הלב כשהוא אמר שהוא לא מאושר יותר כמו פעם.. שכבר לא טוב לו ככה.
שהוא לא אוהב אותי פחות, אבל לא טוב לו איתי כמו פעם.
אני מסתכלת עליו והלב שלי פשוט נקרע. אני צריכה לעזוב את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם.. הבנאדם שעושה אותי מאושרת.. חבר שלי, מאהב שלי, אני מוכנה להתחתן איתו ברגע זה כוסאמק!
כואב.. אבל לפעמים אין ברירה.
אל תנסו גם להציע פתרונות כל כך, כי באמת שחשבנו על הכל. יש דברים שאני לא כותבת פה בבלוג. יש גורמים בחיים שלא משאירים לנו ברירה כל כך.
אמרנו שנקנה שרשרת עם חצי לב (כי אמרתי לו שהלב שלי נשאר פה איתו ואיך אפשר לחיות בלי לב?) והוא יקנה לי טבעת..(ב5 שקל )
אני אוהבת אותו. הוא אהבת חיי. באמת שאף פעם לא אהבתי ככה.. וזה כואב.
בכל אופן, לא יודעת מתי יצא לי שוב להיות במחשב.. אולי אני אצטרך להתחבר לפה דרך איזה אינטרנט קפה או משהו כזה.. אבל אני הפלאפון שלי. למי שיש אותו, יוכל להשיג אותי.
למי שאין, כנראה שלא צריך להיות.
שתגמר כבר המלחמה הדפוקה.. בע"ה.
ו..הבלוג מושעה מפעילות בינתיים. לפחות עד שאמצא מאיפה להתחבר.
אוהבת אתכם אנשים.. חלק ממכם לפחות 😉 }{
ושנפגש רק בשמחות! 😄 }}{{
לפני 17 שנים. 6 באוגוסט 2006 בשעה 17:37
