מכירים את זה.. או יותר נכון- מכירות את זה שהחבר פשוט מפסיק להקשיב?
שאת מספרת לו משהו ואז כשאת מדברת איתו על זה הוא לא מבין על מה את מדברת כי הוא לא זוכר שסיפרת לו את זה?!
אז אני שונאת את זה.
אם יש משהו שאני שונאת, אז זה בהחלט כשבנאדם חשוב לי- לא מקשיב לי.
הוא שומע, הוא מגיב, אבל הוא לא מקשיב.
זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה. וזה מעצבן.
אתה מרגיז אותי, אתה מעצבן אותי, אני שונאת אותך!!
ואח"כ הוא עוד יגיד לי שאני עצבנית. נו, מעניין למה... אולי כי הוא מעצבן אותי בכוונה, בצחוק או לא בצחוק- זה מציק. ואולי כי הוא יודע להרוס לי מצב רוח כל כך טוב.. עד שיש לי מצב רוח טוב..
עשיתי לחברה שלי את האלבום למתנת גיוס, ויצא כזה חמוד וכזה יפה... והוא הקשיב בחוסר אכפתיות.. והציק, ועצבן.. ו-וואלה, אני שונאת את זה.
זה באמת לא בסדר. לפעמים דווקא הדברים האלה הם שהורסים לי את הכל.
כל הרצון לעשות בשבילו דברים.. כל רצון לכל דבר.
סעמק טוב!??!
לפני 17 שנים. 13 באוגוסט 2006 בשעה 20:33
