השעה 04:35 לפנות בוקר.
למה אני לא ישנה? זה גם מה שאני שואלת!!!
אני לא מצליחה להרדם. אני עייפה, אבל השינה ממני והלאה. אני מוטרדת מדי, ואפילו לא יודעת במה..
אני רק יודעת שאני מתגעגעת נואשות לנשמושי שלי 😒
פיתחתי היום תמונות שלנו, אז אחת מהן שמתי במסגרת על אדן(או עדן?) החלון, ושתיים תקעתי ככה במראה שלי.. מול המיטה..
זה לא עוזר!! הוא לא פה.. זה כל כך לא כיף.
החודש הזה שגרנו ביחד כל כך נקשרתי אליו.. היה לי כלכך כיף להיות קרובה אליו ככה. לדעת שהוא תמיד שם כשאני רוצה לחבק אותו.
עכשיו הוא לא פה. עכשיו הוא רחוק. אני מרגישה חצויה.
זה נשמע אדיוטי וקיטשי ולא יודעת מה עוד.. אבל באמת, זה כואב, זה מוזר, חסר בי חלק.
נסעתי והשארתי אצלו את הלב שלי, וחצי מהנשמה.
מה, תחשבו על זה.. הבנאדם היה כל החיים שלי במשך חודש. כל החיים שלי סבבו סביבו.
הוא היה תחליף לחברות שלי, הוא היה המאהב שלי (ועוד מקודם כשהייתי חרמנית לא מצאתי תדולפין שלי אז בכלל התייאשתי) הוא היה הכל..
הוא עדיין. אבל מרחוק. וזה קשה.
יותר מעיק גם לדעת שהוא לא מרגיש ככה. הוא זה שרצה את הספייס.. הוא זה שרצה להיות רחוק ממני. לא יודעת, בא לי פשוט לבכות.
ושוב - זה למה אני מעדיפה אף פעם לא להתאהב. זה למה אני תמיד סוגרת נועלת ובונה חומות מסביב לרגשות שלי. כי זה לא עובד. זה אף פעם לא לטובה. זה תמיד כואב בסוף.. וגם באמצע, וגם בהתחלה.
אני כמובן לא מצטערת על האהבה הענקית בינינו ועל כל הדברים שעברנו יחד.. אבל עכשיו כשהוא רחוק אז חלק ממני חסר, אני לא שלמה, וזה לא כיף. זה לא נעים לי!!
אני שונאת את עצמי. שונאת שאני ככה. שונאת לתת את עצמי ככה.
כועסת על עצמי ששוב הגזמתי. ששוב אני זאת שרוצה יותר ואוהבת יותר ומתגעגעת יותר..
בחיי, ברגעים כאלה אני ממש מחכה כבר לגיוס. רק לחשוב שיהיה לי נשק צמוד כל הזמן.. בכל רגע כזה פשוט לסיים את הכל וזהו. בלי כאבים מיותרים. בום לראש וגמרנו. מעולה.
צבא זה בכל זאת דבר טוב..
ועכשיו שיר. כי נראה לי שבלי זה אני לא אצליח להרדם בחיים סעמק..
***
עוד לילה לבן של חושך
לא רואה כבר את האור
בעיניי יש רק אובך
בתוכי הכל כבה, ניהיה שחור
ושוב עוד לילה ללא שינה
מנסה להבין מה שוב קרה
מנסה לשחרר תמחשבה
מטפסת על קירות, נושרת לרצפה
כי הלילה, זה עוד לילה של לבד
והלילה אני לא בנאדם אחד
כי השארתי את לבי שם רחוק
השארתי איתו בטעות גם ת'צחוק
אז הלילה... זה עוד לילה של לבד
עוצמת עיניים, התמונות נמרחות
כאן בחושך הן מתחילות לחיות
בראש זכרונות של כאב וצרחות
לא בא לי להיות, פשוט לא בא לי להיות
כי הלילה, זה עוד לילה של לבד
חצי נשמה זועקת לעוד חצי אחד
כי השארתי אותך שם רחוק
השארתי אצלך גם את הצחוק
אז בלילה לבן, אין אצלי כוכבים
רואה רק שחור
ואנשים שעוזבים...
כי הלילה...זה עוד לילה של לבד.
(השיר בא עם מנגינה. בחיי, אני צריכה כבר להוציא דיסק P: )
***
ד"א, השעה כבר 5:00 לפנות בוקר. מקווה שעכשיו אצליח להרדם כבר..
וויש מי לאק, אור סאמטינג :)
לפני 18 שנים. 14 באוגוסט 2006 בשעה 2:02
