6 שעות שינה קצת הזויה.. אוקיי. העיקר שינה.
התעוררתי עכשיו כי פשוט סתם ככה.. וזה מוזר. כי בד"כ אני לא מתעוררת כל כך מוקדם.
בכל אופן, הוא התעורר כמה דקות אחריי... בטח כי הדלקתי תמחשב וזה עשה צלילים.
אוי, שניה אני אלך להכין לו קפה.
חזרתי.
זה מרגיש פה קצת כמו דיווח ישיר משדה הקרב...
למה שדה קרב? כי.. אני מרגישה פה כאילו באמת זה שדה קרב. שני אנשים באותו בית, אבל רחוקים אחד מהשני אלפי ק"מ.
ולמה זה ככה? וול, אני לא בטוחה. לי אין שום דרך לדעת מה הוא חושב.
אני אישית קמתי עם מצב רוח טוב.. חייכתי אליו כשהוא קם, הכנתי לו קפה..
ואתמול בכלל הוא זה שעשה את המשחקים של "אני לא מדבר איתך ולא מתייחס אליך"
בחייאת רבאק, בכל הסוטול שלי, זה הדבר האחרון שיזיז לי.. שמישו לא יתיחס אלי? פחח נו ממש חידוש.
ודווקא בדנג'ן היה קטע שהיה לי פרץ אדיר של סאביות. ממש כזאת תחושה חזקה מאוד שהשתלטה עלי לכמה זמן.. תחושה של רצון להתמסרות, לכניעה..
אפילו זחלתי אליו על ארבע והשתפשפתי לו ברגליים כזה... וזה הרגיש לי טוב.
אח"כ הוא גם הספינק בי על הצלב...
וזה מטריף ת'שכל... כי כשאני לא פה אז הוא מתגעגע אלי.. וכשאני כן פה אז הוא לא מתיחס אלי ורק מוצא סיבות לא לדבר איתי או משהו כזה. אז וואט דה פאק איז דה קטע!?
ולא יודעת.. אני אפילו לא ממש זוכרת למה הוא לא מדבר איתי.
נראה לי בגלל שהיה לי פיפי בטירוף... ועד שהגענו לאגאדיר היה לי עוד יותר פיפי .. עוד שניה כאילו נוזל כבר.. בלאגנים. והייתי מסטולה, אז כל איזה 3 דקות בערך ציינתי את העובדה החשובה הזו, שבעצם, יש לי פיפי. חח וזה הציק. אז הוא אמר "עכשיו את תתאפקי עד הבית"
ובאמת שלא הייתי מסוגלת.. לא יכולתי להתאפק עוד דקה, בטח ובטח שלא עוד שעתיים.
ברור גם שממש לא הייתי במצב לציית.. בטח לא לפקודה כזו!
אז הלכתי עם אישתי לשירותים... היא עשתה פיפי, אני עשיתי פיפי.. חזרתי לשולחן. ומאז התחיל הבלאגן. (שימו לב יצא חרוז חח)
בהתחלה אני ושתי הבנות התחלנו בסוג של שיחת בנות.. והוא רק ישב בשקט עם פרצוף חתום.
אח"כ סיימתי לאכול ויצאתי לעשן בחוץ כי הייתי צריכה לנשום קצת אויר צח ולא רציתי להפריע להם באוכל.. כשחזרתי השיחה ביניהם כבר הייתה קולחת ורותחת P:
ואני התחלתי להרגיש ממש לא טוב... (אובר-אלכוהול וקלמארי לא בא לי בטוב כנראה..)
אז סתם התפחלצתי לי שם.. ואז הקאתי.. ואז שוב התפחלצתי..
ואז הלכנו...
עכשיו בעצם אני הייתי עם הבגדים של תהום.. והטרנינג שלי היה בתא המטען.
אז כשחזרתי לאוטו הוצאתי אותו ואמרתי לפלאשבק שתשב מקדימה כדי שיהיה לי יותר נוח להחליף.
האמת שפשוט רציתי שימשיכו בשיחת ההתאמה שלהם. הם נראו שניהם מאוד מעוניינים, אז למה שאפריע.. בכל אופן, נישארתי עד הבית במושב האחורי.. בשקט.
בהתחלה בחצי עילפון, אח"כ במחשבות...
בקיצור, אני לא מבינה מה הולך איתו. מה הולך איתי. מה הולך איתנו..
מה הולך פה בכלל???
רגע, מי אני? איפה אני? מה אני עושה?? P:
והשאלה החשובה מכולן - האם 1+1 אכן שווה 2 ?!
והעיקר, והעיקר.. לא לפחד כללללללל.... וזה. 😄
סתם, העיקר שאני במצב רוח טוב. :)))))
שבת שלום וברכה וזההההההה 😉
אוי פאק, איזה קטע, פתאום נזכרתי שחלמתי שמישהו מצליף בי עם שוט.. אמיתי כזה... הארוכים האלה... כמו בסרטים. איזה קטע..
לפני 17 שנים. 2 בדצמבר 2006 בשעה 10:48
