התעוררתי היום לתוך שיחת טלפון עם אישתי, זה נורא נחמד.
רק מה? שמתי לב שאני קצת צרודה והגרון חורק. כואב כאילו..
השקדים כמעט ולא נפוחים....
אבל החלטתי לעשות לי תה מבריא... תה ירוק , עם דבש, עם לימון ננסי שתמיד עוזר לי.
וחלב, כדי לרכך את הגרון.
אלא מה? מסתבר שלימון וחלב לא ממש מסתדרים... והחלב התפרק לי לחלקיקים קטנים. כמו אבקה. בתוך התה.
וזה לא נעים. בכלל לא נעים. אפילו די מגעיל הייתי אומרת.
עכשיו, חוצמזה, אני רוצה להודות לבנאדם מאוד מיוחד. ונוס...
לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך, בחיי. אתה החבר הכי טוב שלי. אתה תמיד יודע לקרוא אותי יותר נכון מכולם, תמיד יודע לייעץ ולהבין ולעזור.
אני פשוט אוהבת אותך, ואין סוף לכמה שאני מודה לך. }{
יש לי מלא דברים לעשות היום... אני צריכה לסדר את החדר (הוא נראה כמו אחרי איזה מלחמת בהמות רצינית... עדיין לא סידרתי את השקיות מהמעבר חזרה הביתה אפילו!)
ואני צריכה לקפוץ לדואר לשלוח פקס לעו"ד של אמא.
ואני צריכה להכין לי את הבגד שאני רוצה ליום שישי... ז"א לתפור כזה... וזה יקח כמה שעות טובות. אני גם צריכה מתישהו להתחיל ללמוד... הוצאתי אתמול את מיקוד החומר למידה לספרות... וזה מאוד מבולגן. אני צריכה לבדוק אם יש לי הכל בכלל... ובאמת לגשת למלאכת הלמידה לקראת המבחן.... ולבדוק את התאריך המדויק של המבחן זה גם יהיה חכם מצידי.
מחר.. גם מחר יש לי יום לא בדיוק קל ומשעמם אפשר לומר.
יהיה פסדר 😄 מה שצריך ללמוד מחדש נלמד, נתרגל מחדש לתחושה.. נתמכר אליה.. אפילו נאהב אותה. כמו אז, לפני.
***פתאום, אני אומרת
נגמר לי מתוק
אני צריכה קצת רחוק..
אל תתחיל לצעוק. מוטב לשתוק.. ***
לפני 17 שנים. 7 בדצמבר 2006 בשעה 11:16
