שוב פעם אני נאלצת לכתוב כאן על הדברים הדפוקים האלה שלא מגרדים לי את קצה העצבים בציפורן של הרגל. כן, זו עם הפטריה עליה.
תקשיבו, אתם, הצבועים למיניכם, שחושבים שמכירים אותי, שחושבים שיודעים מי אני..
שאומרים לאקס מושי שלי "מה רצית, היא ילדה, היא לא יודעת כלום מעצמה, היא הולכת לפסיכיאטר"
גם אלה שנחשבים ל"חברים" שלי....
אני יודעת שיש לי כאן 3 אנשים שבאמת חברים שלי. ונוס, תהום וDoll... וכמובן האקס מושי.
כל השאר, בסימן שאלה ענקי מאוד.
אז תקשיבו, אני שמה זין ממש ממש ממש גדול ועבה על מה שאתם אומרים עלי, מרכלים עלי או חושבים עלי.
אני ילדה? תחשבו שאני ילדה.
אני הולכת לפסיכיאטר? וזה בטח אומר שאני באמת פסיכית..
אני לא יודעת כלום מהחיים שלי, אני טיפשה, אני פאקצה. וכו' וכו' וכו'.
פאק יו ליטל ביצ'ס... יו דונט נואו שיט אבאוט מי.
אז תמשיכו לדבר ולרכל... עד שתמצאו לכם חיים משלכם במקום להתערב בשלי.
בינתיים, כל ההשערות שלכם לגביי, כל הטעויות שאתם עושים כשאתם חושבים עלי דברים לא נכונים.... זה הכל מעמיד אותי בעמדת שליטה.
אתם לא מעריכים אותי נכון. וול, כאן הטעות שלכם. בשבילי, זה יתרון.
אז תמשיכו ככה... בכיף.
ושיהיה שבת שלום לכל שוכני הביצה הצבועים.
לפני 17 שנים. 6 בינואר 2007 בשעה 13:31
