אני עומדת על הרצפה הקרה....
רגליי יחפות....
שמלה לבנה שקופה... שכל משב רוח קטן מצמידה לגופי...
ידיי קשורות... גבוה, לשרשרת המשתלשלת מן התקרה..
עיניי מכוסות... לא אראה אותו.. למרות שיודעת כיצד הוא נראה
שותקת..
הוא סובב סביבי, אני יודעת כי פסיעות רגליו נשמעות היטב
"אלוהים.....כל כך יפה..." שומעת את קולו הסמכותי
חשה את מגע ידיו על גופי... אצבע אחת בלבד לאורך הגב
הנגיעה מתחזקת.... אני מרגישה יותר, על סף הכאב.. אך עוד לא...
עוד לא...........
הוא מתקרב אל פני... חשה את נשימתו על עורי
מעבירה בי צמרמורות מוכרות
הוא כל כך קרוב, הריח המוכר של הבושם המשכר שלו
כשלא רואים... יש חושים אחרים שמפצים...
חוש הריח שלי עובד מצוין כך נראה...
כשלא רואים... יש חושים אחרים שמפצים...
הלשון שלו חוקרת את שפתיי ...
תובענית - היא לוחצת , פולשת בינות הורוד והרך
מפשקת אותן באחת וחודרת.. עמוק....
חוש הטעם מזהה אותו מייד....
אצבע נוספת עולה במעלה גופי.. עוברת על בטני...
מציירת מעגלים סביב הטבור שלי..
לשונו נוטשת את שפתיי, יורדת במורד הצוואר
מתעכבת על כל תא.... כל פיסת עור..
אצבעו השנייה על שפתיי.. מלטפת... מגששת...
אני מפנה את ראשי. הוא לבוש.... אני נחשפת
ברגע קורע מעלי את החלק העליון של שמלתי
הבד הדק נכנע לכוחו ממש כפי שאני נכנעת לו
לשונו ממשיכה לרדת, נשימותיי הופכות כבדות
הוא יודע בדיוק היכן להתעכב....
ידו השניה אוחזת בפני שסבו ממנו
"האם הפנית את פניך ממני??!!
שיט... לא עונה לו... לא..... לללללא
איזו טעות.... איני רואה דבר...
אבל עיניו רואות הכל... הכל....
לא מוכנה לסטירה שממתינה לי
לא יכולה אפילו לנחם את פני בידיי הקשורות
בולעת את העלבון..ורק אותו..
דמעה חמה זולגת במורד הלחי. שלי.. מחליקה לצווארי
הוא מוחה אותה בידו.. מלטף את המקום הצרוב
את הכאב שגרם לי...
מצמיד את גופי לגופו..
שפתיו על אוזני.. לוחשות.. מילים של אהבה....
"יפה שלי.... שלי..... את.... ורק.. שלי"
"נושם את ריח גופך.... מטריפה את חושיי"
"פולשת אל ימיי... גונבת רגעים מלילותייי"
"רוצה לטעום אותך.... את כולך...... בנגיסות קטנות"
כשלא רואים... יש חושים אחרים שמפצים...
מקשיבה.... שומעת היטב... חוש השמיעה כבר מכיר את הטון
יד אחת על אחוריי, מחליקה קלות...... "ענוגה שלי.."
מצליף בי "תספרי!"..."בכל הצלפה את סופרת ומסיימת בתודה אדוני"!!
ידו מצליפה בי.... כואב..."אחת! תודה אדוני"! (לא משתגעת על זה..)
"ילדה טובה... " "מי אני"??!! ...
מה עונים.. מה עונים...? כמו בלאק אאוט לפני בחינה חשובה
"אדוני.... האדון שלי"! "טעות"!!! הוא לא צועק אך באוזן שלי זו צעקה
הצלפה נוספת .... הפעם איני יכולה להודות.... מה הוא רוצה........
כעת אני חושבת שהמצאתי חוש חדש - את חוש הכאב....
"מאסטר"! "אני המאסטר שלך"!
"כן מאסטר"..... בקול חלש חלש......
הוא מלטף אותי בשתי ידיו.... "הכאבתי לך קטנה"?......
"לא נורא... " אני יודעת שבחיבוק זה יעבור
מרים את סנטרי באצבעו....מעביר אותה על צווארי
כשלא רואים... יש חושים אחרים שמפצים...
חוש המישוש מבהיר לי עד כמה הוא מגורה...
הוא מוריד לי את כיסוי העיניים..
האור מכאיב אחרי אפילה כה ממושכת
עיניים חומות עושות דו קרב עם עיניי הירוקות
ומנצחות...
"את יודעת מה לעשות עכשיו.."
יודעת היטב... ומבצעת.......
מזל שישנו חוש אחד נוסף.... החוש השישי....:-)))
לפני 18 שנים. 8 במרץ 2006 בשעה 23:44