טוב, אז הגיע הזמן לנער את האבק מעל דפי הבלוג שלי ולעורר את האריה ממרבצו...
לא הרבה השתנה לאחרונה, רק ימים ארוכים מלאי פעילות (כן כן גם מהסוג שעליו חשבתם סוטים קטנים) 😄
חברה טובה שלי מסיימת פרק חשוב ומשמעותי של נישואין, ואני נפעמת ממנה - עד כמה חזקה היא וכמה יפה לראות שניים שיודעים לאהוב ולגעת זה בנימי נפשה של זו ולהיפך גם כשהמסך יורד....
מישהו חכם אמר לי פעם שלא פחות חשוב מלדעת עם מי להתחתן, חשוב לדעת ממי להתגרש, וזה כל כך נכון. כמובן שמתחת לחופה עת מביטים הם זה בזו בעיניים נוצצות והבטחה בלב שישארו לעד באהבה גדולה, איש לא חושב על סיום אלא רק על התחלות חדשות ומבטיחות, אבל מה לעשות - כיום כשהסטטיסטיקה ממשיכה להכות הלב שלי מתכווץ לא אחת מול הנתונים היבשים. מאחוריהם מסתתרים אנשים, לבבות, חיים משותפים, ילדים והרבה הרבה דמעות וכאב.
והנה - מסתבר שיש אנשים שיודעים לסיים יפה, לא לטרוק את הדלת, לא לסיים מכוער ולדעת להוקיר את מה שהיה ביניהם כפי שראוי.
אז חברתי הנהדרת, בכל סוף יש גם ריח של התחלות חדשות, כמו אחרי הגשם, גם עכשיו כשקשה ובמיוחד כעת כשכואב, שתינו יודעות שעשית את הצעד הנכון. אני לא יודעת אם תקראי את זה, אני לא יודעת אם את מבקרת פה, אבל אני רוצה שתדעי שאני כאן עבורך - כמו אז - כמו אתמול - כמו מחר - כמו תמיד.
אוהבת
beauty
לפני 18 שנים. 5 ביוני 2006 בשעה 15:40