אני שוכבת על השטיח, עירומה ופתוחה. הוא עומד מעלי, הרגל שלו מעל הכוס שלי. אני מתחככת בה. טוב לי.
הוא מרחיק את הרגל. מגביהה אותה. אני מרימה את האגן אליה. מתחככת. טוב לי.
הוא מגביהה את הרגל שוב ואני מרימה עצמי אליה. הוא מניד בראשו, "רגליים וידיים נשארות על הרצפה". אני עולה לגשר קטן והכוס מגיע לרגל. מתחככת. טוב לי.
הוא מגביהה עוד ועוד. הגוף הלא מתאמן שלי מתאמץ מאוד להישאר בגשר. אני רוצה עוד. אני מוכנה להתאמץ. אני מתחככת. טוב לי.
כף הרגל שלו גבוהה מאוד. אני לא מוותרת ומתחככת. אני מזיעה. קשה לי. הקולות שלי חייתיים. אני מתאמצת. אני מתחככת. טוב לי.
הוא מרים עוד את הרגל. טכנית, זה כבר לא אפשרי להגיע אליה ככה, היא גבוהה מעבר ליכולותיי. אני נשארת בגשר, על קצות האצבעות, הכי גבוה שאני יכולה. מתחככת באוויר. הרגל שלו מעלי. טוב לי.
הוא שואל למה אני נשארת ככה. הוא לא מבין למה לא חזרתי לרצפה אם גם ככה הרגל שלו רחוקה מהכוס שלי בלפחות 10 ס"מ. הוא אומר להתחכך באוויר אפשר גם בלי שרירים רועדים. אני מתחככת באוויר ומתאמצת להסביר שאני מרגישה אותו, "לא תשמע ממני אומרת שזו ההילה שלך. כנראה עניין של חום גוף" אני ממלמלת כשאני מתחככת באוויר. טוב לי.
-"ברור לך שאם אקח עליך בעלות את תרגישי את הנוכחות שלי בכל מגע בכוס שלך, לא משנה מתי ועם מי"
-"כי הוא יהיה שלך"
-"כי את תהיי שלי"
טוב לי.
