קילומטרים של מילים נכתבו על אילוף של כלבות. כולנו כבר מכירים את הנוהל: עמידת מוצא, פקודות קבועות, חיזוקים חיוביים, קערה, רצועה ונראה מתי תהיי ראויה לקולר. המדריכים לאילוף הכלבות שיש להן גם את היכולת ללכת על שתיים דומים מאוד האחד לשני, כמעט כמו המדריכים לאילוף כלבים שהליכה על שתיים רחוקה מהם כמרחק השפיות ממדינת ישראל.
זה הגיוני, בסך הכל אילוף זה התניות ואין בו שם דבר מסובך. כל הרעיון הוא עקביות, חזרתיות, שיטתיות וסבלנות. ברגע שהבנת איך פועלת התניה כל מה שצריך זה סבלנות ועקביות. עם מספיק התמדה בחיזוקים כל כלבה בסוף תלמד.
אני בסך הכל נוחה מאוד לאילוף, כי אני רוצה בו. אני פתוחה לתהליך, משתפת פעולה ואפילו לא דורשת חטיפי אילוף יקרים שעדיף להזמין באמזון כי בארץ המחיר כבר לא הגיוני. לא נדרש הרבה כדי להצליח ללמד אותי להבין את הפקודות ולציית. הדיוקים מופנמים יחסית מהר והמוכנות למאמץ ניכרת בביצועים. כשאני רוצה אני יכולה.
למרות כל הנחישות שלי, לאלף אותי להיות כלי לשימוש, להפוך לחור מרצה או לרהיט שימושי - זה די פשוט. גם בלי שתהיה רב אלוף באילוף הסיכוי שתצליח הוא די גבוה מרגע שהחלטתי שאני רוצה באילוף שלך. ביננו, גם בסתם סקס ונילי כשלא מנסים לאלף אותי אני בוחנת מיקרו-תגובות כדי ללמוד איזה התנהגויות לחזק ואיזה עדיף להכחיד לטובת זין מרוצה וליטוף מעורבב בחיוך גאה.
לכי תסבירי שרצועה וקערה זה החלק הקל. לכי תסבירי שרגלי וארצה זה אילוף למתחילים. גם גרון, לא משנה כמה הוא עמוק, שייך לקטגוריית המתחילים. מבחן האילוף המשמעותי ביותר הוא לא היישום של כל הקטגוריות במדריכי האילוף, כי האילוף שלי יושלם רק כשאחונך לא לברוח. גם אם הרצועה לא עליי.
כשמאמצים כלב מצער בעלי חיים אחד מהדברים הראשונים שעובדים עליו הוא האילוף לא לברוח, משום מה זו דרישה שקל לשכוח ממנה כשמדובר באילוף של כלבות שיש להן היכולת ללכת על שתיים.
(אל הארץ הטובה)
