איש לבד

תודה לציפור אש, שהאירה את צומת ליבי שתמונת הפרופיל שלי לקוחה מסרט שמבוסס על הספר סיפורה של 0. אל הסרט הגעתי במקרה כשחיפשתי את נעימת הבוקר של אלכס אנסקי, ומצאתי סרט בדסמ נהדר משנות השיבעים. 

קישור להצגה.

וקישור לסרט.

רוב הזמן, ברוב הימים,
אני מרגיש, שום דבר.
אני לא מרגיש דבר,
זה משעמם כל כך.
אני מתעורר וחושב,
שוב? באמת?
אני צריך לעשות את זה 
שוב?
ואני הכי לא מבין למה כל האחרים 
לא צורחים מרוב שיעמום.
אני מנסה למצוא דרכים 
לגרום לעצמי להרגיש משהו.
יותר ויותר אבל,
זה לא משנה דבר,
לא משנה מה שאני עושה,
אני לא מרגיש, שום דבר,
אני מכאיב לעצמי וזה לא כואב,
אני קונה מה שאני רוצה ואני לא 
רוצה את זה.
אני עושה את מה שאני אוהב,
ואני לא אוהב את זה.
פשוט כל כך משעמם לי.

חברויות הן יצירות מופת של הטבע.

את רוצה לרקוד איתי?
אני רק רוצה לחבק אותך,
להסתכל לתוך העיניים שלך,
להיות מאוהב בך, 
להרגיש שאת מאוהבת בי.
את מוכנה?
השיר היפה בעולם, 
עם האישה היפה ביותר בעולם.
אל תוותרי עלי מתוקה.

ברקע מנגינה של
Neil young, harvest moon 

סוטים אף פעם אל תשכחו מה שאתם, שאר העולם לא ישכח. לבשו את זהותכם כמו שריון, וכך לא יוכלו לפגוע בכם בעזרתה.

היא, ספר לי משהו אמיתי על עצמך?

אני, אני איש מאוד בודד. וסגור לעולם לא אודה בזה בפומבי.

לכולנו יש את מה שאני מכנה מלכודת החיים.
ודאות שטבועה בגנים שלנו שהמצב ישתנה.
שנעבור לעיר אחרת ונכיר אנשים שיהיו חברינו לכל החיים, שנתאהב ונהיה מסופקים. הגשמה, וסגירת מעגל.
שום דבר לא מתגשם עד הסוף המוחלט.
שום דבר לא נגמר לעולם,
האשליה הספרותית של צפייה לאור בקצה המנהרה, זמן מוות וחוסר משמעות.
אנשים מקבלים את המוות בברכה
ברגע האחרון לפני שמתים יש הקלה ברורה,
בהתחלה פוחדים, אבל עכשיו הם רואים לראשונה, 
כמה זה קל להרפות, בשבריר השנייה האחרונה אנחנו רואים מה היינו,
בשניות האחרונות אנחנו רואים שאנחנו עצמינו כל הדרמה הגדולה, 
זה מעולם לא היה שום דבר מלבד אלתור של יומרה ורצון מטופש,
ואפשר פשוט להרפות.
לדעת לבסוף שלא היה צורך להיאחז כל כך בחוזקה. להיווכח שכל חיינו, 
כל האהבה, כל השנאה, כל הזכרונות, כל הכאב, הכל אותו חלום, חלום שחלמתם בתוך חדר נעול. חלום על היותינו בני אדם.
וכמו הרבה חלומות,
יש מפלצת בסוף.

אומרים שהבושה שולטת
בכל ההיבטים של התנהגות האדם.
כי מדובר בדימויי העצמי שלנו.
אבל בסוף אי אפשר להסתתר,
והגוף לא משקר.
האמת גלוייה לראווה.
הבושה שלנו יכולה
לאבן אותנו, להרוג אותנו.
היא יכולה לגרום לנו
להירקב מבפנים,
אם נחליט לאפשר לה.
אל תתנו לזה לקרות לכם.

לפעמים זה מפליא אותי כמה טוב את יודעת להזדיין וכמה בלתי נלאית את במיטה. את מזדיינת כאילו את עומדת למות, בא לי להגיד לך אין צורך אל תתאמצי כל כך, אבל את בכל הנוגע למין, את מעשית ויעילה, אני אומר לך נסיכה לאט, אבל את ממשיכה למצוץ עד הטיפה האחרונה,  את הזרע שלי? או אולי את נשמתי את מעט החיים שעוד נותרו לי. רציתי להדליק את האור לראות את פנייך היפות, אל תדליק את האור אמרת לי, מכשפה את קוראת מחשבות.

תארו לכם את החיים שחלמתם לחיות
ואת האדם שתיארתם שתהיו איתו,
תארו לכם את העבודה שחלמתם שתעבדו בה.
האם אתם חיים את החיים שתיארתם לכם?
האם אתם מי שרציתם להיות, כשתגדלו.
תפקחו עיניים ותתבוננו טוב מסביב.
איך הנוף?
אתם אוהבים את מה שאתם רואים?
או שעדיין חולמים על משהו גדול יותר?
אז תפסיקו לחלום על הדבר הגדול
ותתחילו לחיות כאן ועכשיו.
תאהבו תעשו הרבה סקס תחיו.
תזכרו, אם אם אוהבים משהו ולא פוחדים
זאת לא אהבה.