איש לבד

עוד שבועיים אני אהיה בן 62, יצירה ומוזיקה תמיד היו הדבר המשמעותי בחיי וזאת השאלה שאני שואל את עצמי בשנה האחרונה -

האם אני מתייחס לגיל שלי כמגבלה או כיתרון ביולוגי ואמנותי נדיר?

הגישה שלי היא -

אני מוזיקאי בן 62, שלא מנסה לנגן כמו צעיר בן 25, אלא מנגן כמו מי

ששרד, אהב, נכשל, בנה והבין.
אדם שמנגן תו אחד — ובתו האחד יש עומק של עשורים.

הטוב עוד לפנינו.