איש לבד

אני אדם רב־שכבתי, מורכב, כזה שנע בין הפכים.

אני נע בין עידון לפראות-

אני אוהב יופי, דיוק, עומק, מגע רך זה ה”עידון” שלי
(רואים את זה במוזיקה שלי, בפילאטיס, ברגישות שלי למילים ולעיצוב)
אבל בתוכי יש גם צורך עז לשבור, לזעוק, להיאבק, לא להתייפייף - זו הפראות שבי.

אני מסוגל לכתוב טקסט עדין ופיוטי 

ובאותה נשימה, לקלל את העוול שנעשה לי או לחוש סערה פתאומית.

אני חי עם נפש אמנותית, פראית, מורכבת,

זאת הדרך שלי לחוש את העולם לעומק.

רוב האנשים מוותרים על קצה אחד כדי שיהיה להם שקט.

אני לא מוותר. אני מנסה להכיל את כל הטווח  וזה הכאב שלי.