-אני אוהבת את הרגע שאני מחנה את הרכב ליד הבית שלו, כבר אז עולה לי חיוך.
-אני אוהבת את העליה במעלית, ההתרגשות..ובעיקר הגעגוע.
התמכרות? יש מצב.
-אני אוהבת שאני פותחת את הדלת , ונכנסת ורואה אותו- פתאום הכל נרגע ומתעורר ביחד .. מתחיל לבעבע הצורך , הצורך בו.
-אני אוהבת שהוא מביט בי בכניסה ,ואז הוא מתקרב וישר השפתיים שלו מתנגשות בשלי.
תמיד אמרתי שנשיקה היא בין הדברים הכי ממכרים. אבל איתו זה אחר,
זה חייתי, טורף, בולע, רטוב .. כמוני.
אין עדינות בשלב הזה , אפילו לא בכיוון .
הפה מדבר בלי מילים , יש לו את השפה שלו.
-אני אוהבת להרגיש שהוא התגעגע, וככל שהוא מתגעגע יותר- ככה הוא יותר חייתי, דורש, אגרסיבי, משתמש, לא עוצר.
ואת זה? אי אפשר לפספס.
-אני אוהבת את איך שהוא לאט לאט לומד אותי,
כבר מבין למה אני מסוגלת,
מתי הגוף שלי בוער גם כשאני שקטה,
מתי לעצור — ומתי ממש לא.
-אני אוהבת את איך שהוא משתמש בי ..
בלי התנצלות.
בלי רכות.
כמו מישהו שיודע במדוייק איפה הקצוות שלי,
ואוהב למשוך שם. כל פעם קצת יותר חזק.
-אני אוהבת את השיחות שלנו.
לא רק לפני או אחרי ..גם באמצע.
כשהגוף מזיע, כששנינו ערומים,
והנשימות עוד כבדות..
ועדיין אנחנו צוחקים על שטויות,
פותחים עוד נושא, ועוד אחד, ועוד אחד.
-אני אוהבת שאנחנו דומים בכל כך הרבה דברים,
ושהשיחות פשוט לא נגמרות.
ופתאום אני קולטת שאנחנו כבר שעה מדברים.. ולא בא לי לנתק.
-אני אוהבת שהוא לא מוותר לי.
לא ברגש, לא בגוף, לא בלב.
שהוא רואה מה אני יכולה להיות ..ודוחף אותי לשם.
שוב ושוב.
-אני אוהבת שהוא מאתגר אותי,
גורם לי לרצות להיות כל פעם גירסה יותר טובה של עצמי.
גם שלפעמים אני נשברת.
-אני אוהבת שהוא בונה איתי יחד את האמון והבטחון, שהוא מבין שזה תהליך, והוא עושה זאת בהדרגה מדוייקת.
ויותר מזה.. הוא מכיר את החולשות שלי ולא משתמש בהן לרעה-אלא מעצים אותי דרכן.
-אני אוהבת שהוא מקשיב לי, באמת מקשיב.
אבל יותר.. אני אוהבת ללמוד עליו כל יום משהו חדש.
-אני אוהבת להראות לו כל פעם מחדש שאני פה, ואני נשארת .
ואני בפנים, עד הסוף.
מקווה שאני מצליחה .
כי זה רק תחילתו של המסע 🖤
באישורו.