היא מראה לו את החולשות.
בלי מסכות. בלי הצגות.
את חוסר הביטחון, את הקצוות הלא מלוטשים, את המקומות שבהם היא עוד מחפשת תשובות.
וזה מבלבל כי אולי נדמה שזאת כל התמונה.
אבל היא יודעת ,הוא שם לא בגלל זה.
הוא שם בעיקר בגללה.
הוא שם בגלל מה שהיא עוד לא הראתה לו.
בגלל העוצמות שנחבאות מתחת לפני השטח.
בגלל החדות, הרגש, היכולת לראות דרך אנשים, גם כשהם לא רוצים שיראו.
ואת זה ..היא חושפת לאט.
במינון. בבחירה.
מה שהוא עוד לא מבין,
זה שגם אותו היא קולטת.
היא רואה מתי היא נוגעת במשהו.
מתי הוא בורח לתוך "את לא צריכה להבין, פשוט תעשי" -כדי לא להתמודד עם השאלות.
כי אצלה, כל שאלה מגיעה עם הקשבה אמיתית לתשובה.
וזה מפחיד.
אבל היא לא לוחצת.
רק רושמת בפנים.
כל מילה, כל פרט עליו, והיא זוכרת הכל- ולא.. זה לא כדי לצבור "נשק" אלא כי הוא פאזל, והיא מחברת חלקים.
היא לא צריכה תשובות מהירות ..היא צריכה אמת.
והיא יודעת לזהות מתי היא מגיעה.
היא לא מתבלבלת מהטון , היא רואה ושומעת.. גם את מה שלא נאמר.
היא לא דואגת.. בסוף הוא יגלה אותה, את כולה.
אבל חשוב שיזכור .. שגם היא כבר התחילה לגלות אותו .
שבת שלום 🖤🖤