אני אישה שרואה.
רואה מתחזים, רואה מניפולציות, רואה את החורים בסיפורים, את המסכות שלא יושבות טוב, את המילים היפות שמכסות על כוונות פחות יפות.
אני יושבת מול המסך כמו כולם,
אני רואה אותם בתוכנית ההיא בטלוויזיה "המתחזים", עם חיים אתגר.
את כל הפרשיות האלה שהם חושפים שם, על האנשים שנפלו בפח, על אלה שהאמינו למישהו שהתחזה לאהוב, לרופא, לטייס, לאיש עסקים. אני יושבת מול המסך ומזדעזעת. רואה איך הם חושפים את כל הסיפורים הכואבים..אנשים שנפלו בפח, שנאחזו במשהו שהיה שקר אחד גדול עטוף במילים יפות.
ואני שואלת את עצמי..איך?
איך הם לא ראו את זה?
איך הם לא שמו לב?
איך הם לא הרגישו את הבקשות הלא הגיוניות, את החורים בסיפור, את המסכות שהיו כל כך ברורות מהצד?
ורק בא לי לצעוק להם..תתעוררו!
איך אתם לא רואים שעובדים עליכם?
למה מהצד זה תמיד כל כך ברור ? וכשזה נוגע אלייך, פתאום הכול מתערפל?
וזה בעצם הפחד הכי גדול שלי..
לא שייקחו לי כסף.
לא שימכרו לי סיפורים שקופים.
את זה אני אזהה מקילומטרים, בכל זאת..ישראלית.
הפחד הוא שאני ! אני, עם כל האינטואיציות שלי, עם כל היכולת שלי לקרוא אנשים-אפול בדיוק לאותו פח.
שמישהו יקרא אותי כל כך טוב, יבין בדיוק איך להפעיל אותי,
ילמד כל כפתור וכל פינה אצלי בנפש ..ויהיה כל כך מדויק שפשוט אסחף.
ושאני לא אראה את זה.
שבסוף אגלה שהייתי אחת מהן, אחת מאלה שאני יושבת מול המסך ותוהה בהלם איך זה קרה להן.
זאת שנתנה את הלב למישהו ששיחק את המשחק הכי טוב בעיר.
פחד שמישהו יקרא אותי עד הסוף, יידע בדיוק מה להראות לי, מה לתת לי, איך להיות מה שחיפשתי.. ויעשה את זה כל כך טוב שאני אאמין בלב שלם, עד שכבר לא אדע איפה נגמרת ההצגה ומתחילה האמת.
ואז אני מנערת את הראש ושוב שואלת את עצמי... איך זה יכול לקרות בכלל?
עם כל החומות שבניתי.
עם כל המבחנים שתפרתי כדי להגן על עצמי.
עם כל דרכי הפעולה, ההצלבות, הבדיקות, האזהרות שהכנסתי לעצמי לראש כדי שזה לא יקרה.
איך, אחרי כל זה, מישהו יצליח לעבור?
איך אני אתן לזה לקרות?
ואולי... אולי הפחד הזה הוא זה ששומר עליי?
ואולי בעצם, הוא גם זה שמרחיק אותי לפעמים מלהאמין עד הסוף? אולי.
אני חזקה. אני חכמה. אני חדה.
ואני גם פגיעה. ואני לא חסינה להכל.
יש שיגידו תמימה.. שרואה את הטוב בכולם ובאנשים בפרט, ממממ.. אני מנסה לפחות, כי להאמין שכולם חרא גורם לעולם להיות מקום שלא כייף לחיות בו.
אני יודעת להעמיד חומות, אבל אני גם יודעת כמה אני רוצה שמישהו יצליח לחדור דרכן באמת.
והשילוב הזה,
של עוצמה ושל פגיעות -הוא מי שאני.
ואז אני לוחשת לעצמי את השאלה שמפחידה אותי הכי הרבה..
איך אדע שזו אמת?
איך אשמור על עצמי, בלי לכבות את הלב?