לפני כחצי שנה. יום שישי, 4 ביולי 2025 בשעה 7:55
זה מצחיק איך כמה ימים יכולים להרגיש כמו נצח (כמו שנה בערך)
כל פעם שאני לא רואה אותו כמה ימים, זה לא סתם געגוע .. זה כמו קריז.
אני כמו נרקומנית שעוברת גמילה.
הגוף שלי מרגיש ריק, חסר שקט, הראש מתבלבל, הלב דופק חזק מדי או חלש מדי, תלוי ברגע.
אני מרגישה אותו באוויר, בריחות, בזיכרונות מהפעם האחרונה.
העור שלי מגרד את עצמו מבפנים, כי אין עליו את המגע שלו.
והעיניים? העיניים מחפשות. כל הזמן מחפשות.
וזה החלק הכי ממכר. וזה גם החלק הכי מפחיד.
כמה אני צריכה אותו..
איך?? איך מישהו מצליח להיכנס לך ככה עמוק וככה מהר?
והופך להיות ההרגל שהכי קשה לשבור.
ואני? אני מוצאת את עצמי סופרת שעות, מחכה למנה הבאה, לרגע שהוא יהיה מולי שוב, כאילו רק אז אני אחזור לנשום באמת.
כל פעם מחדש, אני בוחרת בו, גם אם זה ישרוף אותי עד הסוף.