בין הדברים הכי חשופים שרשמתי , וכן.. לא אשקר שקשה להודות בזה , ובטח ובטח לכתוב על זה .. אבל הבלוג שלי הוא אני, והוא משלב את כל הצדדים שלי..גם היפים, וגם הפחות. 🖤
יש פחדים שצועקים.
ויש כאלה שלוחשים, אבל לוחשים חזק.
הפחד מלהיות מוחלפת הוא הלחישה הזאת. זו שלא נותנת ללב להירגע גם כשהכל נראה מושלם.
ונכון..
הוא אומר לך שאת שלו.
שאת הכי.
אבל את מכירה כבר את ה"לעולם לא".
ראית איך "מיוחדת" הופכת ל"הייתה".
ובלי שתרצי..את מתאמצת.
להיות מרשימה, נחשקת, מצחיקה, סקסית, נבונה, רגישה, קשובה, פרועה בדיוק במידה הנכונה
כמו תפר דק בין שפיות לשריטה. והבעיה? שאת לא משחקת משחק, זאת באמת את ..מי שאת.
את לא תחרותית, לא באמת.
אבל בפנים, משהו תמיד שואל:
מה אם מישהי אחרת תגיע?
עם עור חלק יותר, תשוקה טרייה יותר, פחות רגש, או יותר.
מה אם היא תבוא בלי המטענים שלך, בלי הפחדים שלך,
מה אם היא תגיע בדיוק כשאת שברת משהו .. בלי שבכלל ידעת?
מה אם היא תגיע ותתן משהו שלא ידעת שהוא בכלל זקוק לו?
וזה לא כי את לא יודעת מה את שווה.
את יודעת. טוב מאוד.
אבל כשאת נותנת את כל כולך ..את נשארת ערומה.
וכל ערום כזה הוא גם סיכון.
כי את לא סתם.
את נותנת את עצמך. באמת.
כשאת נכנסת לתוך קשר .. את נכנסת עם כל שכבה בעור, כל רעד בבטן, כל זיכרון שנשאר ממי שניסה ולא ידע להכיל.
זה לא רק סשן בשבילך. זה לא רק לשבת יפה או להוציא קול.
זו נשמה שנפתחת.
ולפתוח אותה ?זה כבר תהליך.
אז את בונה את עצמך. את מגלה צדדים. את מתמסרת. לא רק פיזית ..רגשית.
ואז, כשהלב סוף סוף נרגע קצת, כשהמילים מתחילות להרגיש טיבעיות מידי
צץ הפחד.
כי הפחד בלהיות מוחלפת לא קשור באגו.
הוא קשור בתחושת השייכות.
ברעב לדעת שאת לא רק עוד אחת שיכולה להיות שם,
אלא זו שהוא לא מסוגל בלעדיה.
כי את לא יודעת לאהוב בקטן.
וכשאת נכנסת, את רוצה את הכל.
את רוצה להיות הבחירה, לא רק אפשרות זמנית.
וזה מפחיד, כי את רגילה להיות האישה שזוכרים,
אבל לא תמיד האישה שבוחרים.
את זאת עם האינטלקט, עם הכוח, עם התשוקה העמוקה ..אבל גם זאת שעולה יותר מדי.
יותר מדי רגש, יותר מדי עומק, יותר מדי נוכחות.
ואז מגיעות ה"פשוטות".
עם חיוך קליל וחוקי משחק נוחים.
שלא שואלות, שלא מגרדות מתחת לפני השטח.
וזה משגע.
כי את לא יודעת לשחק משחק.
ואם הוא לא רואה את זה?
הפחד אומר.. בטוח תהיה מישהי אחרת שכן תתאים לו יותר.
אבל פה האמת הכי כואבת והכי יפה ..
מי שיכול להחליף אותך, אף פעם לא החזיק בך באמת.
ומי שכן מחזיק?
הוא יראה את כל העומק, את כל השדים, את כל הקצוות הלא פשוטים
ויבחר דווקא בזה.
כי את לא צריכה להיות נוחה.
את צריכה להיות אמיתית.
ואולי...
אולי הפחד הזה הוא לא אויב.
אלא תזכורת.
שמה שיש לך ביד שווה.
ושאת לא מובנת מאליה.
עכשיו את רק צריכה לזכור את זה, להאמין בזה, כל פעם מחדש.