לפעמים כל מה שצריך זה משפט אחד קטן, כדי לטלטל אותך, להעיר את המוח ולהתחיל לחשוב אחרת.
" זה לא שאין לי אלטרנטיבות אחרות, אבל אני עדיין בוחר בך כל יום מחדש, זה לא מספיק? "
בעבר, כשהייתי שומעת משפט כזה, הייתי ישר לוקחת אותו למקום שלילי. האגו היה מתעורר. בראש שלי זה נשמע כאילו הוא אומר לי שהוא עושה לי טובה.
כאילו יש לו עוד אופציות, ואני צריכה להעריך את זה שהוא בכלל נשאר. מהעצבים הייתי אפילו אומרת לעצמי "שילך, שיבחר באלטרנטיבות שלו, שלא יישאר רק כי אין לו משהו יותר טוב".
אבל עם הזמן הבנתי שהפרשנות הזו לא באמת מגיעה ממני, היא מגיעה מהאגו. לא הבנתי אז מה המשפט הזה אומר.
כי האמת היא אחרת.
המשפט הזה לא בא להקטין אלא להעצים. הוא מזכיר שהחיים שלנו מלאים באינסוף אפשרויות. אינסוף דלתות שאפשר לפתוח.
אנחנו יכולים לבחור איפה לגור, במה לעבוד, מה ללמוד, איך לגדול, לסיים או להתחיל דברים ועם מי לחלוק את החיים.
אז כשמישהו קם בבוקר ובוחר בי מחדש, זו לא "טובה". זו לא "התפשרות". זו בחירה מודעת.
אמירה פשוטה וברורה: "אני יכול לבחור אחרת, ובכל זאת אני בוחר בך". וזה הדבר הכי חזק שיש.
מכאן הגעתי להבנה עמוקה יותר על מהי בחירה. בחירה אמיתית היא תמיד שלי.
לא להחליט בשביל אחרים. לא להחליט "אני עוזבת" רק כדי שהצד השני "ישכנע" אותי להישאר.. לקח לי זמן להבין כמה זה מעוות ולא נכון, לבחור לעשות מעשה.. רק כדי להפעיל את הצד השני, כדי לבחון האם אני חשובה לו בכך שהוא ינסה לשנות את הבחירה שלי.
הבחירה חייבת לבוא ממני.
גם אם היא קשה, גם אם היא לא מושלמת, גם אם בהמשך אתחרט, היא עדיין שלי.
בחירה אמיתית גם לא אמורה להיות מושפעת מגורם שלישי או מסיפורים מבחוץ. לפעמים אנשים מקבלים החלטות על סמך משהו שמישהו אחר אמר להם או על סמך חוויות עבר של אחרים. אבל לא כל מה ששמעתי באמת שייך לי.
בקשר זוגי למשל, לא כל קשר שנגמר בעבר הוא סיבה לחשוב שגם שלי ייגמר באותה הדרך.
אם אני שומעת על קשר קודם של הפרטנר שלי שלא הצליח, למה שאשליך את זה על הקשר שלי איתו עכשיו?
מה שקרה שם קרה להם!
אולי הם לא התאימו? אולי זה פשוט לא עבד?
אבל זה לא אומר שזה חייב לקרות גם לי.
כל קשר הוא ייחודי, וכל בחירה שאני עושה בו צריכה לנבוע ממה שאני מרגישה עכשיו, לא ממה שמישהו אחר עבר.
הבחירה שלי לא יכולה להיבנות על פחדים מסיפורים זרים, אלא רק על מה שקיים בינינו באמת.
כי ברגע שאני מפילה את ההחלטה על מישהו אחר, אני מאבדת את עצמי.
אני בעצם אומרת "לא אני בחרתי".
דוגמא הכי שכיחה לזה היא: לעזוב מישהו בשביל מישהו אחר
אם אני עוזבת קשר, זו חייבת להיות החלטה שלי, מתוך שלמות פנימית, מתוך ידיעה שהקשר הנוכחי לא מתאים לי יותר.
ולא להפיל את המשקל על מישהו אחר במקום לשאת אותו בעצמי.
וזה לא מחזיק. קשר חדש שנולד מתוך חוסר אחריות לבחירות הקודמות נבנה על יסוד חלש.
ולצד השני? זה לא הוגן. הוא לא צריך לשאת את ההשלכות של בחירה שאני עשיתי. זה לא נכון לשים עליו את המשקל של "עזבתי בגללו"
לעומת זאת, כשאני בוחרת בשבילי, מתוך שלמות פנימית, יש בזה עוצמה.
יש בזה חופש. לדעת שהחיים שלי הם תוצאה של ההחלטות שלי בלבד.
וזה נכון לכל תחום בחיים.
לא רק בזוגיות. בכל רגע אנחנו מחליטים: "להישאר או ללכת, להתחיל או לסיים, לגדול או להצטמצם".
וברגע שאנחנו מבינים שכל החלטה היא שלנו בלבד, מתעורר בתוכנו חופש אמיתי.
ובקשר זוגי זה עוד יותר ברור.
קשר לא חייב להתקיים.
אי אפשר להכריח מישהו להישאר. הוא מתקיים רק כששני אנשים קמים כל יום מחדש ובוחרים להישאר בו. לבחור, להחזיק, לא כי חייבים אלא כי רוצים.
וזה כבר לא אגו. זו אמת.
כי מכל האפשרויות שיש בעולם, בכל יום מחדש, הוא עדיין בוחר בי. ואני בוחרת בו.
ושום דבר לא מובן מאליו יותר מזה.
ובסופו של דבר בני האדם שונים. תסתכלו פנימה, תקשיבו לעצמכם ותראו מה טוב לכם. אל תבחרו בגלל אחרים, תבחרו לפי מה שאתם מרגישים באמת. כי רק אתם נמצאים בסיטואציה, לא אף אחד מבחוץ. ואם תתנו כל פעם לגורמים חיצוניים לשבש לכם את הבחירה, שום דבר לא יתקדם. בחירה אמיתית יכולה להיוולד רק מתוך הלב שלכם.
שבת שלום🖤