שמתי לב לתבנית שחוזרת על עצמה.
בני אדם נכנסים לשיחה או לרגע רק אם יש להם מה להרוויח מזה.
זה לא סתם "בוא נדבר", זה תמיד "מה יצא לי מזה".
קרה לי לא פעם שמישהו פתח איתי שיחה.
אני לא מסתירה כלום, ישר אומרת: אני בקשר. יש לי שולט.
ופתאום אני רואה את השינוי.
העניין נעלם. ברגע שאין אופק להמשכיות או מיניות זה הופך ללא רלוונטי.
מצד אחד זה הגיוני. אנשים לא רוצים לבזבז זמן אם זה לא יוביל למשהו שהם חיפשו.
אבל מצד שני אני לא מצליחה להבין...
למה שיחה לא יכולה להיות שיחה?
אני בן אדם חברותי.
אני אוהבת להכיר אנשים.
אני אוהבת לנהל שיחות גם אם הן לא מובילות לשום דבר מוחשי.
כי אין לדעת, אולי זו סתם שיחה שתגרום לי לחייך, אולי מישהו ישתף סיפור שיעורר בי השראה, אולי היא בכלל תישכח מחר.
ועדיין? ברגע הזה היא משמעותית.
ויש גם את אלה שלוקחים את זה צעד רחוק יותר..ה"ציידים".
אלה שמנסים לתפוס מקום שלא שייך להם.
כתבתי על זה בעבר.. 🤦♀️בפוסט
במקום לקבל את מה שניתן להם, שיח פשוט ואותי כבן אדם שמתעניין, הם מנסים להנדס אותי לטובתם.
זורקים הערות על הקשר שלי, מנסים ללכלך, מנתחים אותי כאילו הם יודעים טוב ממני מה נכון בשבילי.
זה כבר לא שיחה ..אלא משחק מלוכלך שבו הכול מותר והכל כדי למשוך אותי לצד שלהם.
אני רק מסתכלת על זה מהצד וחושבת.. באמת? זה מה שיש לכם להציע?
זה לא חיזור, זה לא עניין, זה אפילו לא חכמה. זה כמו מסע ציד עם נשק צעצוע... מביך, שקוף, ורק מוריד מהערך שלכם.
ובסוף זה חוזר לאותה נקודה. בשביל רוב האנשים שיחה היא לא שיחה.
היא מבחן, עסקה, חישוב של רווח מול הפסד.
ואם אין תוצאה ברורה אין עניין.
ואני אומרת לעצמי, מתי שיחה הפכה לפרויקט?
מתי הפסקנו פשוט ליהנות מלדבר, להכיר, לצחוק, בלי לחשב מה יצא מזה.
אולי אני תמימה. אולי אני מבזבזת דקות יקרות של אנשים שלא מבינים למה בכלל לשבת ולדבר אם זה לא מתקדם לשום מקום.
אבל מבחינתי שיחה היא שיחה.
תקשורת אנושית בסיסית.
והיא שווה גם כשלא יוצא ממנה כלום.
חג שמח 🖤
רק שלו, מכורה ❤️