יש הרגלים שאנחנו סוחבים איתנו שנים. דברים שאנחנו עושים כמעט על אוטומט, רק כי ככה התרגלנו. זה מוכר, זה בטוח, זה מה שאנחנו יודעים.
אבל בעצם זה גם מה שאנחנו לא יודעים.
כי כל עוד לא פגשנו משהו אחר, אנחנו אפילו לא מבינים שיש אפשרות אחרת.
שזה קורה, שאתה חווה את אותה פעולה מוכרת, אבל פתאום אחרת.. משהו קטן משתנה. אולי מגע, אולי מילה, אולי פשוט הקשר חדש.
ובשנייה אחת כל מה שהכרת מקבל שדרוג.
אתה מגלה שהרגשה יכולה להיות עמוקה יותר, טובה יותר, עוצמתית יותר.
אבל עם הגילוי הזה מגיע גם המחיר.
כי ברגע שהרגשת את השדרוג הזה, קשה לחזור אחורה. קשה להסתפק שוב בגרסה הישנה, הפשוטה.
כי הגוף זוכר, הלב זוכר. ההרגשה שנפתחה בפנים הופכת להיות אמת חדשה ואתה לא מוכן להתפשר על פחות.
וזה לא קורה רק פעם אחת.
זה חלק מהמסע שלנו.
בכל שלב בחיים אנחנו מגלים עוד שכבה. עוד עומק. עוד דרך להרגיש.
ובכל פעם שזה קורה אנחנו משתנים. אנחנו לומדים מחדש מי אנחנו, מה אנחנו צריכים, איפה אנחנו באמת מרגישים טוב.
מה שמרתק במסע הזה הוא שהוא לא נגמר. בכל פעם שאנחנו חושבים שהגענו לקצה מתגלה עוד פתח.
זה כמו שכבות שמוסרות אחת אחרי השנייה ואנחנו מגלים שמתחת לכל שכבה מסתתרת עוד אמת.
והאמת הזאת לא תמיד פשוטה.לפעמים היא שורפת..
כי לגלות שאתה יכול להרגיש יותר טוב, זה גם להודות שמה שהיה קודם לא הספיק.
זה להודות לעצמך שחיית בקטן, שהסכמת לפחות.
ברגע שאתה יודע שאפשר אחרת, אתה כבר לא מתפשר.
לא על מה שאתה נותן, לא על מה שאתה מקבל, ולא על הדרך שבה אתה חי את עצמך.
זה מה שהופך את המסע הזה לכל כך אישי וכל כך חד.
זה לא מסע שמודדים בכמה קילומטרים או בכמה ימים.
זה מסע שמודדים בלב.
ברגעים שבהם ההרגשה שלך התחדדה, השתדרגה וקיבלה חיים חדשים.
כשזה קורה..זה כמו סימון דרך פנימי.
אתה יודע שעברת משהו.
וגם אם תחזור אחורה במעשים, לעולם לא תחזור אחורה בהרגשה.
כי בסוף, המסע הזה הוא לא לאן נגיע, או איזה יעד נכבוש...אלא איך נרגיש בדרך.
חג שמח🖤